דיפאק צ׳ופרה מגיע לישראל – למה חשוב להיות שם?

ד״ר דיפאק צ׳ופרה מגיע לארץ לערב חד פעמי בהיכל מנורה.
בתור מי שהיה לפני שנים באירוע הקודם שלו בארץ אני יכול להעיד שזה בעיני אחד האירועים החשובים להיות בהם.

מרב התרגשות הכנו לכם וידאו:

ולוידאו הרשמי של האירוע:

עוד פרטים על האירוע:

ניו אייג' ורוחניות מתחברים למדע וטכנולוגיה

ערב  חד פעמי עם ד״ר דיפאק צ׳ופרה, הרופא המפורסם בעולם, גורו לרפואת הגוף והנפש,
הוגה הדעות של המאה ה 21, מי שהוכתר כאחד מ – 100 האנשים המשפיעים ביותר במאה העשרים.
מי שמכר מעל 50 מליון עותקים מספריו המתורגמים ל 43 שפות בארץ ובעולם.

באירוע ייחודי זה דיפאק יאתגר את הקהל בשיתוף משנתו, מקדימת הזמן, על הקשר ההדוק בין מדע וטכנולוגיה לרוחניות.
מה צופן לנו העתיד? ומדוע הרפואה ובריאות הנפש עומדת בפני פריצת דרך קוונטית, כמו גם פריצת דרך בעולם הטכנולוגי.

בעידן בו התודעה מתרחבת ומנגד עולה רמת המתח והמחלות, יש פתרונות ריפוי ורגיעה המשלבים ניו – אייג׳ ורוחניות עם מדע וטכנולוגיה – שחובה עלינו להכיר!

האירוע מתורגם לעברית ויתקיים ביום ראשון ה-5 במרץ בהיכל מנורה בתל אביב.

ליחצו לרכישת כרטיסים 

הנחה של 10%:

קיבלתי עבורכם קופון של 10% הנחה (אפשר להשתמש בו כמה פעמים שרוצים):

מס׳ קופון: 362952185

על מנת להשתמש בו, לאחר בחירת המושבים, פיתחו את התפריט הבא:

בחירת כרטיס להנחה (תמונה)

ובחרו את האפשרות של ״הטבת שותפים בהקלדת קוד קופון״

תמונה - הטבת שותפים

ואז תהיה לכם בתחתית הדף אפשרות להזין את קוד הקופון.

ליחצו לרכישת כרטיסים

 

מקווה שנתראה שם!

נ.ב.
הכרטיסים באולם נחטפים בקצב, אז מומלץ לא להתמהמה עם ההחלטה…

מפתח להצלחה עסקית – הסביבה המנטלית שלנו

המוח שלנו הוא צרכן סקרן וברב המקרים לא בררן של מידע.
במידה ואנחנו לא משגיחים עליו – הוא יכול בקלות להפוך לצרכן כפייתי של מידע שלא תורם לנו.

האם אתם מקדישים זמן ומחשבה לשים לב לאיכות ״התזונה״ שאתם מעניקים למח שלכם.
ואני לא מדבר כאן על תזונה שמגיעה מאכילה, אלא תזונה מנטלית – המידע שאליו המח שלנו חשוף.

המוח שלנו הוא צרכן סקרן וברב המקרים לא בררן של מידע.
במידה ואנחנו לא משגיחים עליו – הוא יכול בקלות להפוך לצרכן כפייתי של מידע שלא תורם לנו.

אפשר לראות את זה במקומות רבים: התמכרות לגלילה אינסופית בפייסבוק, התמכרות לשיטוט באתרי חדשות,
לסדרות טלוויזיה, לסרטים, לקריאת מיילים, למדורי הספורט, להשגחה על המתחרים או לצפייה באתרים שלא הייתם רוצים שהילדים שלכם יהיו בהם…

רבים מהדברים שהמוח שלנו רוצה לצרוך – אינם טובים לנו.
הם מזיקים לנו ברמה הרגשית, הם ממלאים אותנו ברגשות שאח״כ צובעים את חיינו ואת הסביבה שלנו באותו רגש,
רבים מהם פוגעים ביכולת החשיבה, יצירה ויצירתיות שלנו.
למשל, נסו להרים עסק מצליח ובו זמנית לקרוא ולראות פרשני כלכלה שמספרים כמה קשה כאן ומחזקים את זה עם גרפים, סיפורי כשלון קורעי לב והאשמות לכל עבר – זאת משימה (כמעט) בלתי אפשרית.

לעומת זאת, נסו להקים עסק מצליח כאשר אתם מוקפים בסיפורי הצלחה,
במידע מאנשים שמתקדמים, יוצרים, מצליחים – ופתאום הכל נהיה יותר קל והתוצאות מגיעות.

זאת אחת ההמלצות הכי משמעויות שאני יכול לתת לבעלי עסקים – תהיו מאוד בררנים לגבי מה נכנס לסביבה שלכם.

איזה סרטים אתם בוחרים לראות, איזה כתבות לקרוא, איזה ספרים אתם קוראים וכו׳.

יש לנו כעת בסביבה את כל המגוון – אתם יכולים למצוא במרחק קליק ממכם את הדברים הכי מזעזעים שקיימים וביחד איתם לצלול ראש אל תוך בועה שלילית ושחורה.
מאידך, אתם יכולים לבחור להתעמק במידע אופטימי,
מרומם באנרגיה מאוד גבוהה ואיתו להמריא אל חיים בבועה קסומה שבה אתם יוצרים את המציאות שאתם רוצים,
את העסק שאתם רוצים.

הבחירה הזאת נמצאת בידי כל אחד ואחת מאיתנו, ומשפיעה לא רק עלינו אלא גם על מערכות היחסים שלנו, העסק, הבריאות.
עשו בחירות חכמות שמקדמות אתכם למקום שאתם רוצים.

מה גורם לעסקים להצליח? מסר רוחני-פרקטי עם וובינר מעולה בסופו.

המציאות שלנו בנויה כך שאנחנו חווים את מה שאנחנו מצפים לו, שמפת העולם שאנחנו מחזיקים בראשנו מוכיחה את עצמה שוב ושוב במציאות שלנו.
על מנת לחוות מציאות אחרת (ולבדוק את התאוריה הזאת) נצטרך לשנות את מפת העולם שלנו, את האמונות שלנו, ופתאום נוכל לשים לב שאנחנו חווים מציאות שונה.
(טובה יותר או רעה יותר, למציאות לא אכפת איזה מפה אנחנו מחזיקים, היא בעיקר יודעת לשקף לנו אותה).

נכון, הגישה הזאת שונה מאוד מהתפיסה שרובנו גדלנו עליה, ולכן היא מעלה הרבה פעמים התנגדויות, ציניות, סקפטיות ורצון מידי ל״הוכיח אחרת״ ולבטלה על מנת להשאר בנוחות של תפיסת העולם הישנה שלנו.
אבל לאמיצים שמוכנים לבוא עם ראש פתוח ולבחון אותה – התגמול מובטח וההתפתחות כבר בפנים.

אז מה צריך על מנת להצליח עם העסק?

כששואלים אנשים שונים נקבל בגדול 4 סוגים של תשובות:

1. בלתי אפשרי – בגלל 1000 סיבות.
יהיו שיגידו שזה בלתי אפשרי להצליח בישראל, וישמחו למנות רשימה של סיבות:
בגלל המיסים, בגלל הבנקים, הממשלה, המלחמה, הדוד שלו שניסה ונכשל, הטייקונים, העיתונים מזג האוויר, וכו׳.

2. אפשרי בתנאים מאוד מיוחדים ובזכות סיבות חיצוניות
יהיו שיגידו שעל מנת להצליח צריך המון מזל, המון קשרים, קומבינות ואולי גם לתחמן ולעגל פינות, אחרת, לדעתם, אי אפשר להצליח ביושרה.

3. אפשרי לכולם – האחריות וההזדמנות בידיים שלך
יהיו שיגידו שעם עבודה מדוייקת, מוצר שיש בו צורך, שיווק מתאים וחכם, תמחור נכון, תכנון והתייעצות עם אנשים מתאימים – כמעט כולם יכולים להצליח. (אני, אגב, רב הזמן נמצא כאן, ובסעיף הבא)

4. אפשרי לכולם – למד לזמן את המציאות הרצויה לך.
יהיו שיגידו שכל דבר חיצוני לנו הוא השתקפות של מצבנו הרגשי והאמונות שאנו מחזיקים. 
שאם נרצה, תמיד נוכל להצליח כל עוד נתאים את הרטט האנרגטי שלנו (שנובע מסך הרגשות הנוכחים בנו) להוויה של הצלחה – או-אז, היא תופיע בגם ביקום שאנו חווים כמציאות. (וזה ממש על קצה המזלג, ההסבר והיישום בוובינר שמיד אספר עליו)

האם לדעתכם יש תשובה נכונה מבין ה-4 האלו?

ממה שלמדתי וחוויתי עד עכשיו – כל תשובה היא נכונה כלפי מי שמחזיק אותה. 

המציאות שלנו בנויה כך שאנחנו חווים את מה שאנחנו מצפים לו, שמפת העולם שאנחנו מחזיקים בראשנו מוכיחה את עצמה שוב ושוב במציאות שלנו.
על מנת לחוות מציאות אחרת (ולבדוק את התאוריה הזאת) נצטרך לשנות את מפת העולם שלנו, את האמונות שלנו, ופתאום נוכל לשים לב שאנחנו חווים מציאות שונה.
(טובה יותר או רעה יותר, למציאות לא אכפת איזה מפה אנחנו מחזיקים, היא בעיקר יודעת לשקף לנו אותה).

נכון, הגישה הזאת שונה מאוד מהתפיסה שרובנו גדלנו עליה, ולכן היא מעלה הרבה פעמים התנגדויות, ציניות, סקפטיות ורצון מידי ל״הוכיח אחרת״ ולבטלה על מנת להשאר בנוחות של תפיסת העולם הישנה שלנו.
אבל לאמיצים שמוכנים לבוא עם ראש פתוח ולבחון אותה – התגמול מובטח וההתפתחות כבר בפנים.

זאת הסיבה שאני מתרגש מההזדמנות שיצרנו ליום שלישי הקרוב:
שולמית לב ארי, אותה אני מלווה בתקופה האחרונה, היא אחת המורות הטובות בארץ (ובהמשך, אם היא תרצה, אז גם בעולם) שהכרתי לתחום של חוקי המשיכה ואמנות יצירת המציאות, היא מהאנשים שיודעים לא רק ליישם ולחיות את הסעיף הרביעי בתשובות, אלא גם ללמד אחרים לראות את החוקיות הזאת שפועלת עליהם בכל מקרה, בין אם הם מודעים לה ובין אם לא.

ביום שלישי אארח אותה לוובינר על חוקי המשיכה ואיך לרתום אותם על מנת ליצור מציאות מלהיבה עבור עצמנו ועבור העסק שלנו.
מעבר לידע הרב שידובר שם, אתם תראו בוובינר את האנרגיות של שולמית ותחוו שזה מדבק לטובה.

הוובינר מיועד לתת המון ערך, מי שהיה בוובינרים שאני עושה – יודע שאנחנו לא חוסכים בידע יישומי, פרקטי ושאנחנו מגיעים מתוך מטרה לתת כמה שיותר באותה שעה או שעה וחצי של שידור.

נשמע מעניין?
אז תרשמו לכם ביומן את יום שלישי בשעה 21:00, ותשריינו את מקומכם מכאן:
http://shulamit.mypages.co.il/pages/24886?ref=omry

*הקלטה תשלח למי שירשם.

שיהיה סופ״ש מעולה!
שבת שלום.
עמרי

 

שרותי פרימיום:
– ליווי עסקי-שיווקי אישי
 הקמת מערכת שיווקית ביום אחד
 

 

אתגר חשיפת המגירה

איזה מרגש לראות את אתגר חשיפת המגירה מתחיל לתפוס כנפיים!
לפני שלושה ימים העלאתי פוסט לפייסבוק שבו חשפתי את אחד הטקסטים שכתבתי והייתי מעדיף לדחוף ולהסתיר במגירה,
(בעיה, בעידן הוירטואלי אין מגירות) אז בסופו של דבר פרסמתי את הטקסט, ואתגרתי 4 חברים לפרסם גם הם את אחד מהדברים שהם היו מעדיפים לדחוק למגירה כלשהי.

איזה מרגש לראות את אתגר חשיפת המגירה מתחיל לתפוס כנפיים!
לפני שלושה ימים העלאתי פוסט לפייסבוק שבו חשפתי את אחד הטקסטים שכתבתי והייתי מעדיף לדחוף ולהסתיר במגירה,
(בעיה, בעידן הוירטואלי אין מגירות) אז בסופו של דבר פרסמתי את הטקסט, ואתגרתי 4 חברים לפרסם גם הם את אחד מהדברים שהם היו מעדיפים לדחוק למגירה כלשהי.

תוך יומיים כבר מהחברים כבר נענו לאתגר ואיתגרו אנשים נוספים.
בלי שציפתי לכך נראה שכדור השלג מתחיל להתגלגל, ימים יגידו אם זה רציני.

הנה החוקים לאתגר והפוסט המקורי:

אתגר חשיפת ‫#‏המגירה‬.
האתגר הוא די פשוט, לקחת את אחד הדברים שהייתם דוחקים למגירה ולפרסם אותו בפייסבוק.
על כל פרסום כזה אתם רשאיים לאתגר ארבעה אנשים נוספים שיעשו זאת.
(אתם לא חייבים לחכות שיאתגרו אתכם על מנת להצטרף לאתגר)

קרן לוי, דניאל דוידזון, רון סיסו ונועה ברקמן (אני יודע שיש לך שם כמה דברים נפלאים)
Keren Levy, Daniel Davidzon, Ron Siso & Noah Berkman
אותגרתם.

הנה הפוסט שאני הייתי דוחק למגירה:
*************************************

אם הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור
הייתי מכין לכם עכשיו ארוחת ערב.
שני מלפפונים, עגבניה אחת וארבעה זיתים, בצד.
בדיוק כמו שאתם אוהבים.
כשתסיימו את הארוחה אמא תגיע ותשכיב אתכם לישון, כמובן אחרי שהיא תקריא לכם את ד״ר סוס.

ומחר בצהריים כשנבוא לאסוף אתכם מהגן ניסע כולנו לטיול בגליל שם תחכה לנו ביקתה קטנה מעץ בין מטע של עצי פרי ונוף לכנרת, בה נגור יומיים.
הנה עוד שני ביסים לסלט, שלוק מהמים ואמא כבר בדלת, אל תמשוך בגומיה של אחותך זה כואב לה. יופי, תודה.

אם הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור הייתי מתחתן עם אמא שלכם, הייתם נולדים, ומחר היינו לבקתה נוסעים.

הפרסום הראשון נמצא כאן:

אתגר חשיפת המגירה – 30 אוקטובר 2014

 

הדברים הנסתרים מהעין משפיעים ישירות על האושר וההצלחה

כשבודקים לעומק, מגלים שלא מדובר בכוח מיסטי אלא בכוח שלהם.
וליתר דיוק – בהרגלים, באמונות, במחשבות ובתפיסות
שלהם לגבי עצמם, לגבי העולם ולגבי מה אפשרי עבורם.

מה שקורה אצל אנשים כאלו, זה שהם מצד אחד מייחלים למציאות אחרת,
מצד שני, מי שבאמת מכתיב את המציאות זה אותם הרגלים, מחשבות ותפיסות עולם.
ולכן שינוי אמיתי אפשרי עבורם רק אם יעשו שינוי בתת המודע.

אתם מכירים את האנשים האלו שמגיעים לתקופות בהן שום דבר לא מצליח להם?
כמה שתנסו לעזור להם, תמיד בסוף משהו יתחרבש והם יחזרו למצב דומה שבו הם היו.
לפעמים זה נראה כאילו כוח מיסטי משאיר אותם באותו במקום.

כשבודקים לעומק, מגלים שלא מדובר בכוח מיסטי אלא בכוח שלהם.
וליתר דיוק – בהרגלים, באמונות, במחשבות ובתפיסות
שלהם לגבי עצמם, לגבי העולם ולגבי מה אפשרי עבורם. 
businessman running with head in the clouds in outdoors
מה שקורה אצל אנשים כאלו, זה שהם מצד אחד מייחלים למציאות אחרת,
מצד שני, מי שבאמת מכתיב את המציאות זה אותם הרגלים, מחשבות ותפיסות עולם. 
ולכן שינוי אמיתי אפשרי עבורם רק אם יעשו שינוי בתת המודע. 

איך אפשר לעזור להם? 

  • לאמת אותם ישירות (ובעדינות) עם תפיסות העולם שהם מחזיקים ולגרום להם לבחון אותן מחדש.
  • להאמין בהם מספיק, על מנת לפצות על חוסר האמונה שלהם בעצמם.
  • או "למכור" להם תפיסת עולם אחרת, טובה יותר. 

הלוואי וזה היה פשוט כמו לכתוב את זה.

אבל האמת היא שאותם אנשים שתיארתי כאן – הם לא לבד,
לכולנו יש תפיסות עולם שונות שלעיתים מגבילות אותנו.

האתגר שלנו הוא לזהות את הדברים שעוצרים אותנו,
אותן מחשבות שרצות בראשינו ומחלישות אותנו,
אותן תפיסות מוצקות על העולם שיוצרות חומות מנטאליות שמגבילות אותנו מלהגיע למקום שאנחנו רוצים.

ככל שאנחנו עושים יותר עבודת מודעות, כך עולות לפני השטח אותן תפיסות מגבילות,
אלו שעוצרות אותנו מלהשיג ולהיות מי שאנחנו רוצים.
ככל שאנחנו עושים יותר עבודה – כך קל לנו מהר יותר לזהות, לבחון ולהחליף את תפיסות העולם שלא משרתות אותנו, ובכך לסלול עבור התת מודע שלנו את האפשרות להצליח.

(וכאן המקום להזכיר שגם אחרי שנשנה את התפיסות המגבילות לתפיסות חיוביות – אנחנו עדיין נדרש לעשות פעולות משמעותיות בעולם הזה על מנת להשיג את מה שנרצה,
אבל כעת הפעולות האלו יהיו יותר אפשריות עבורנו, ואנחנו לא נחבל לעצמנו בהצלחה)

מה שמייחד את כל האנשים המצליחים שאני מכיר –
זה שיש להם סט של תפיסות עולם שתומכות בהצלחה שלהם.
הם דאגו לכך, הם עובדים על הצד המנטאלי שלהם כחלק אינטגרלי מהעבודה על העסק שלהם.

אז למה אני כותב לכם את זה הערב? 
כי יש כעת חומר מרתק ברשת של אחד המורים הגדולים בעולם,
שמלמד איך להפוך את עצמנו למאושרים יותר ולאנשים שממגנטים הצלחה.

בוב פרוקטור, בשיתוף פעולה עם עוז קורן, העלו כעת לאוויר סדרה מעולה של וידאו שמדבר בדיוק על זה – על הדברים הנסתרים מהעין שמשפיעים ישירות על ההצלחה והאושר.

אני ממליץ בחום לכל אחד ואחת להרשם לסדרה הזאת.

זאת הזדמנות גדולה ללמוד ישירות מבוב פרוקטור ועוז קורן, בחינם,
הירשמו מכאן:

http://bit.ly/BobProctor-OzKoren

מוזמנים לכתוב לי מה אתם חושבים.

נ.ב.
אני מקווה שהפוסט הזה לא יצא מסורבל מידי להבנה,
ניסיתי לשמור אותו קצר, ולתמצת לתוכו הרבה עקרונות שאולי צריך הרבה יותר זמן
ומקום בשביל ללמוד אותם.

בכל מקרה, ייתכן שהכל יראה יותר ברור כשתשמעו את זה ישירות מעוז קורן ובוב פרוקטור
http://bit.ly/BobProctor-OzKoren 

הרגש ככלי משמעותי בדרך לטבעונות

החלטות מקבלים מהרגש – זה אחד השיעורים המתקדמים שלומדים במכירות.
הרציונל רק מצדיק לנו את ההחלטה בדיעבד.

המעבר לטבעונות קורה כאשר אנשים מתחברים רגשית אל אותם בעלי חיים שעד אותו רגע ניצלו ואכלו.
כאשר הם מרגישים כלפיהם חמלה ומרגישים כלפיהם כאב.

התעוררתי הבוקר עם תובנה חזקה מאוד לגבי החשיבות של הרגש במעבר לטבעונות, ומהם התנאים שצריכים להיות על מנת שהרגש יתחבר. 
ישבתי מיד לכתוב את הדברים שתקראו כאן. 
אני לא בטוח שזה המסמך המוגמר, יכול להיות שצריך להוסיף עליו עוד פרקים או תיקונים. 
אני פתוח להכל. 

אלו הדברים:
החלטות מקבלים מהרגש – זה אחד השיעורים המתקדמים שלומדים במכירות.
הרציונל רק מצדיק לנו את ההחלטה בדיעבד.

המעבר לטבעונות קורה כאשר אנשים מתחברים רגשית אל אותם בעלי חיים שעד אותו רגע ניצלו ואכלו.
כאשר הם מרגישים כלפיהם חמלה ומרגישים כלפיהם כאב.
(זה החלק בהרצאה של גארי שבו הוא מזכיר לנו איך בתור ילדים רק רצינו להגן על בעלי החיים – החלק הזה הוא שמחבר אותנו לרגש)

אז מה הם התנאים על מנת שנתחבר רגשית למשהו? או לבעל חיים?
על מנת להרגיש משהו אנחנו צריכים להיות עם ליבנו פתוח ולכוון את תשומת ליבנו אליו.

הלב פתוח כאשר אנחנו נינוחים, כאשר אנחנו נאהבים, מאוהבים או מוקפים באהבה.
מצד שני , כאשר אנחנו חשים מותקפים ותחת ביקורת – ליבנו נסגר.

רוצים לטבען אנשים?
תאהבו אותם קודם כל.
אל תבקרו ותשפטו אותם (האמת שביקורת ישירה ככל הנראה מעולם לא הועילה)
וקחו אותם דרך סיפור לטיול שיראה להם את העולם כמו שאתם רואים אותו, את עולם בעלי החיים כפי שאתם מכירים.

ספרו להם על העגלים, הפרות שנחלבות בלי הפסקה, הפחד שלפני השחיטה, האפרוחים שנגרסים, האפרוחות שמקורם נקטם (ואפשר להמשיך כאן בתיאורים וסיפורים, אבל אין צורך אתם מכירים ויודעים מצויין איזה עוד עוולות קורות)

ספרו להם על הנתק הציני שיוצרות חברות המזון – תרנגולות מחייכות, דגי טובה לבושים כמו שף ומזמינים אותנו לטעום מבשרם, פרות רועות באחו ליד בית ישראלי.

תזכרו שאוכלי הבשר אינם רוצחים, אינם מתעללים ואינם רעים, הם פשוט לא מודעים ובעיקר עדיין לא מרגישים את מה שאתם מרגישים.

ביקורת וכעס לא תגרום להם להרגיש אלא להסתגר ולהתרחק.
אהבה חברית, סיפור, וידאו – יכולים לגרום להם להפתח, להרגיש ולהתחבר אל בעלי החיים כפי שאתם מחוברים.

זהו אתגר אדיר עבור מי שרואה מצד אחד שואה שמתקיימת כאן יום יום וחבריו שותפים לה, ומצד שני נדרש לחוש חמלה עבור חבריו הפוגעים, ולהתסכל עליהם בחום אבהי, כמו על ילדים שעוד לא הבינו, מבלי לכעוס עליהם ומבלי לשנוא אותם.

כמובן שלצערנו לא כולם יוכלים כעת לפתוח את הלב ולהרגיש, יש כאלו שעמוסים ברגשות קשים ומודחקים שגורמים להם לברוח לחלוטין מעולם הרגש.
להם ייתכן שנצטרך לחכות, הדבר היחיד שנוכל לעזור כעת הוא להפגין גם כלפיהם אהבה, על מנת שיהיה להם מקום בטוח שדרכו יוכלו להפתח ולהתחיל לטפל ברגשות שלהם.

ככל שנהפוך לחברה יותר אוהבת ומקבלת כך יותר אנשים ירגישו, כך יותר אנשים יפסיקו לפגוע בבעלי חיים (או באנשים)

ומילה אחת לסייג את הדברים, בעיני הדרך המהירה לעזור לאנשים להתחבר לבעלי החיים – היא זאת שתיארתי, דרך הרגש ושילוב של אהבה עם הסברה.
עם זאת, אני מבין ומקבל גם את אלו שימשיכו לפעול בדרכים אחרות, מתלהמות או כועסות – אם זה מה שבוער להם בבטן.
אחרי הכל, הקשת מתקיימת מהרבה צורות שונות… וההשלמה הזאת בין הצדדים יוצרת תנועה שסופה להפוך לתרבות עולמית נאורה יותר.

הטבעונים האלו כל כך קיצוניים

והתגובות של הטבעונים, זכורות לי בעיקר התגובה של טבעונית אחת ששאלה אותי באנלוגיה האם זה בסדר "רק קצת לאנוס".
האם מי ש"רק קצת אונס" יכול להגיד על עצמו שהוא אדם ישר, כי רוב הזמן הוא לא אונס.

"הטבעונים האלו כל כך קיצוניים!"
כך חשבתי לעצמי כשקיבלתי כמה תגובות מבאסות על כך שאם מידי פעם אני אוכל בשר, אז אני לא טבעוני כמו שאני מכנה את עצמי.
הייתי אז בתחילת דרכי בטבעונות, עם החלטה ברורה להיות טבעוני, אבל גם לא לשגע את כל העולם סביבי, אם אני מגיע לארוחה משפחתית ויש בה בשר, ״אז בסדר, אני אוכל אותו, לא קרה כלום", ובבית אהיה טבעוני.

והתגובות של הטבעונים… זכורה לי בעיקר התגובה של אחת ששאלה אותי באנלוגיה האם זה בסדר "רק קצת לאנוס".
האם מי ש"רק קצת אונס" יכול להגיד על עצמו שהוא אדם ישר, כי רוב הזמן הוא לא אונס.

האנלוגיה נראתה לי מוגזמת וקיצונית. האם אכילת קצת בשר היא פשע מוסרי כמו אונס?!
והרי רק עד לפני חודש אכלתי בשר, גם חלב, לא הייתי מבחינתי אדם פחות טוב, או פחות מוסרי.
זה היה מגוחך בעיני שבהינף יד אהפוך עורי ומאוהב בשר אהיה מישהו שלא נוגע בו לחלוטין ומשווה את האכילה שלו לאונס או רצח כפי שעשו "הטבעונים האלו".

בהמשך התברר לי שחומות מנטאליות הגנו עלי ועצרו אותי מלראות את הדברים כמו שהם.

בכוכב אוריאוס שבפינת שביל החלב ליד כיכר השמשות הגדולה, התפתחו להם חיים לפני 20 מליון שנה. 

זהו כוכב ירוק, כחול ויפיפה עם מגוון חיים אדיר שהלך והתפתח בו במשך מליוני שנים. 
לכל בעל חיים יש יחוד משלו, סגולות שמאפיינות אותו ותובנה משלו.

ברבות הימים הכוכב נכנס לתקופת שחורה, שבו אחד הייצורים השתלט והתחיל לרדות בכולם.
בפרשנות שלו לאלוהים הוא אף מצא לכך הצדקות.
חוקק אף חוקים שמיסדו את ההתעללות והניצול בשאר המינים.
החל ממזון ועד שעשוע – חייהם של היצורים האחרים נתונים למרותו.

ליצורים האחרים לא היה סיכוי כנגדו, הוא התפתח מהר יותר ביכולתיו לשלוט, לשעבד ולהשיג את אשר הוא רוצה.
היה זה עידן חשוך במסווה של נאורות, עידן של כמה אלפי שנים, עד שהגיע העת וגם הייצור השולט החל להתעורר מזוועותיו. 

האתגר הגדול שלנו הוא להתסכל ולבחון את עצמנו, להבין שהוטענו וטעינו.
מתברר שרק אנשים אמיצים מעיזים לעשות את הבחינה הזאת במהירות, בחינה אשר מסכנת את תפיסת המציאות שיצרנו וגיבשנו במשך שנים של התבגרות, ולפתע היא מאיימת להסדק.

אנחנו חוששים כל כך לאבד חלקים ממנה, בלי לדעת לאיזה הרס נוסף של תמונת המציאות שלנו זה יוביל – שלעיתים רבות מידי אנו מחזיקים קיר מגן, חומה מנטלית עבה שלא מאפשרת לנו לבחון את עצמנו, ואת המציאות שאנו נמצאים בה בעינים אוביקטיביות.

baby-chick-and-an-egg

אם היו מבקשים מאיתנו לשפוט סיפור דומה שקורה בעולם אחר – היה קל לנו מאוד לראות מה נכון, מה הוגן ומה מוסרי.
היינו מגיעים להחלטה נכונה ברגעים ספורים.
כל עוד זה לא נוגע לנו, כל עוד ההחלטה הזאת אינה משפיעה על ההרגלים שלנו ועל החיים שלנו.

ולכן הקושי הגדול של כל כך הרבה אנשים לראות את התמונה כמו שהיא.
להבין שבלי זכות, ובלי רחמים אנחנו עושים שואה לבעלי חיים רגישים, תבוניים, שהוכח כבר שיש להם מחשבות, רגשות, זכרונות, ואף חלומות.

אנו מנצלים אותם מכיוון שהם חלשים, לא מדברים בשפתנו ואינם יכולים לחוקק חוקים שיגנו עליהם.
אנחנו מנצלים אותם כי זה יפה לנו בנעליים וטעים לנו בלאפה.

לדור שלנו יש סיבה נוספת – אנחנו מנצלים אותם כי כך הורינו והתרבות שלנו אמרה לנו שנכון לעשות.
אם כעת נרצה להפסיק את הניצול נאלץ להודות שלא רק אנחנו טעינו, אלא גם ההורים שלנו, גם התרבות שלנו, גם השכן וגם בעל המסעדה שאנחנו אוהבים.
ולכן יותר קל לנו לבנות חומות מנטאליים.

יותר קל לסרב לבחון לעומק את ההשלכות המוסריות, את ההשלכות האקולוגיות, ואת ההשלכות הבריאותיות שיש להרגל שירשנו,
ובמקום זה להסתפק בתירוצים נבובים של "כך תמיד היה", "כך זה בטבע – החזק שורד", "אבות אבותינו אכלו", "האריות אוכלים", "ומה עם החסה? היא לא מרגישה?",
"אנחנו צריכים חלבון מהחי, אחרת איך נגדל?!", או תגובות הרחקה וסתימת הדיון – "מה אתה נכנס לי לצלחת?", "אני חייב בשר בשביל לחיות", "אלוהים ציווה עלינו לאכול"

הבעיה בתרוצים הללו, שאף אחד מהם אינו מחזיק מים, וכשבוחנים אותם לעומק הם מתפרקים ומתבררים כלא נכונים.
ועדיין אלו הם התירוצים שרוב החברה מחזיקה על מנת להמנע משינוי בהרגלים, בהבנת הטעות שירשנו.

היום אני יודע שאלו שהגיבו נגדי ב"קיצוניות" הם אינם קיצוניים, הם פשוט היו בצד השני של הדרך מהמקום שבו אני הייתי אז.
ואני זה שהייתי בתחילת הדרך, הרגע שבו התחלתי לעזוב את המקום הקיצוני של ניצול בעלי חיים למען התאוות הפרטיות שלי, למקום הרבה יותר שפוי שבו התזונה, והחיים שלי אינם מבוססים על ניצול בעלי חיים.

לקח לי בערך שנה לעשות את הדרך הזו.
אני מכיר אנשים אמיצים מאוד שעשו אותה בין רגע, הם היו אמיצים מספיק להבין את ההשלכות עד הסוף ולשנות את החיים שלהם ב-180 מעלות ביום אחד.

בין אם אתם אמיצים לבחון את החיים שלכם, או בין אם אתם מרגישים שזה גדול עליכם כעת לעשות שינוי אני מקווה שהטקסט הזה עזר לכם להבין את "הצד השני", ואיך מכאן נראים הדברים.

ב-24 לאוגוסט אני הולך לצעוד בתל אביב ביחד עם עוד אלפי אנשים, מבחינתי אני לא הולך להפגין נגד אוכלי הבשר או נגד התעשייה, אני הולך להפגין בעד האנשים שהתעוררו, שהפסיקו לקחת חלק בניצול, אני הולך להפגין בעד הזכות של בעלי החיים לחיות את חייהם כאן על הכוכב שלנו בלי שנשלוט, נרדה וננצל אותם עד תום.
אני הולך להפגין בשביל העתיד שלנו, שיהיה בו פחות אלימות, יותר חמלה ויותר אהבה. כזאת שמתחילה מהצלחת.

תבואו?
https://www.facebook.com/events/483278505080958/?fref=ts

 

לינקים נוספים – הסרטים שהעירו אותי:

חיבוק לנהג הרכבת

האם אנחנו מוכנים לחוות את כאבם?
נהגי הרכבות שובתים, לא מגיעים לעבודה או נוסעים ומצפצפים שוב ושוב כאשר הם חולפים ליד ישובים גם בשתיים עשרה בלילה.
הם התחילו את הצפופים לפני כמה ימים, כאשר משהו בהם התפוצץ או נפגע.
אנו בני ישראל באופן אוטומטי מנתחים את האירוע באופן שכלתני ותועלתי: מפרקים את הדיון לטיעונים בעד ונגד, מתפלפלים בינינו על מי צודק, מי מושחת, מי טועה ואת מי צריך לפטר או לחנך מחדש.
אנחנו כל כך רגילים לפרק את זה למחשבות, טיעונים ופסיקה לכאן או לכאן שאנחנו שוכחים לגמרי לשים לב לרגשות.
וזה די מפתיע בהתחשב בכך שתמיד רגשות קשים הם אלו שיוצרים את כל המשברים.
אז למה אנחנו מתעלמים מהרגשות?

כנראה בגלל שהכרה ברגשות המעורבים בסיכסוך תכריח אותנו להרגיש ולחוות אותם (לא להבין אותם כמו שעושה השכל, אלא כמו הדבר היחיד שמיועד לו הרגש – לחוות אותו.)
ולו היינו עושים זאת היינו מגלים מפתח עם פתרונות רבים לכל כך הרבה סכסוכים.
הרי בעולם האמיתי שמעבר לנקודת ראותינו הנוכחית – הרבה יותר חשוב ממי צודק ומי טעה, זה מי וכמה הוא נפגע.
רגש הפגיעה, למשל, כל כך חזק שהוא יכול למנוע כל התפייסות שתוצא, לעומתו רגש אהבה כל כך חזק שהוא יכול למנוע כל סכסוך שיכל אולי להיווצר.

אז מתי הדברים מסתבכים? כל עוד לא סיימנו ללמוד את שיעורי הרגש שהעולם מביא לנו עכשיו.
ככל שנתקדם יותר מהר בפיתוח עולם הרגש שלנו – כך ישתפר עולמנו, הפרטי והקולקטיבי.

שולח חיבוק גדול לנהגי הקטר ברכבת.

Baraka – סרט שמשנה חיים

בראקה, סרט שמעביר את הצופה דרך טיול בעולם, מהמראות הכי יפים שלו, דרך הדברים ההזויים אליהם תרבות ה"שפע" הגיעה.
סרט שמאפשר התעוררות ופקיחת עיניים בעדינות והנאה.
וכל זה ללא מילים אבל עם מראות מרהיבים (תקפידו להעביר את הסרט לרזולוציה הגבוה שלו ולמסך מלא) וסאונד משובח (כבדו את הסרט ברמקולים טובים או אוזניות איכותיות)

ובעיקר תהנו ושתפו הלאה.
* אם אתם מכירים סרטים נוספים כאלו, אשמח לשמוע בתגובות.

בארכה, סרט שמעביר את הצופה דרך טיול בעולם, מהמראות הכי יפים שלו, דרך הדברים ההזויים אליהם תרבות ה"שפע" הגיעה.
סרט שמאפשר התעוררות ופקיחת עיניים בעדינות והנאה.
וכל זה ללא מילים אבל עם מראות מרהיבים (תקפידו להעביר את הסרט לרזולוציה הגבוה שלו ולמסך מלא) וסאונד משובח
(כבדו את הסרט ברמקולים טובים או אוזניות איכותיות)

ובעיקר תהנו ושתפו הלאה.
* אם אתם מכירים סרטים נוספים כאלו, אשמח לשמוע בתגובות.


אל תשכחו – צפו במסך מלא!

מהשואה צמחה מדינה

הבנתי שללא האנטישמיות באירופה וללא השואה,
כנראה שלא היינו כאן היום בארץ משלנו.

הרי גרנו מאות שנים בגולה,
ומרכז החיים שלנו היה שם, הבית, העסקים, החברים.

היו מעטי מעטים שדיברו על ציונות ועל החזון הרחוק של להקים מדינה ליהודים,
הם היו מיעוט, שהלך וגדל כאשר אנשים הרגישו שהאנטישמיות דוחקת אותם החוצה, עם זאת – אזור הנוחות שלנו היה שם בגלות, ולכן רבים כל כך נשארו למרות האנטישמיות שהלכה וגברה.

אם התוכנית האלוהית היתה שנחזור יום אחד לגור בארץ אחת,
היה צריך כוח אדיר בשביל להזיז אותנו חזרה לישראל…

נזכרתי עכשיו בתמונה שהופיעה לי בבהירות בקורס הויפאסנה האחרון.
הקורס התקיים בעמק הירדן, צפיתי יום יום אל אותו הנוף שסבי וסבתי ראו כאשר הגיעו לארץ.
שניהם הגיעו לפני השואה, בנפרד, נפגשו בארץ והקימו את משפחתם בקיבוץ אפיקים.
רוב המשפחה שלהם נספתה בשואה.

גם אני כמו כולם גדלתי לראות את הצד הטרגי של השואה,
המיקוד שלנו נמצא על שישה מליון יהודים שהושמדו בדרכים נוראיות,
ועוד מליונים ששרדו עם הצלקות שהותירו בנו המעשים הנוראים.

עם זאת, באותה ויפאסנה קיבלתי פרספקטיבה נוספת, שאותה חשוב לי לשתף:
הבנתי שללא האנטישמיות באירופה וללא השואה,
כנראה שלא היינו כאן היום בארץ משלנו.

הרי גרנו מאות שנים בגולה,
ומרכז החיים שלנו היה שם, הבית, העסקים, החברים.

היו מעטי מעטים שדיברו על ציונות ועל החזון הרחוק של להקים מדינה ליהודים,
הם היו מיעוט, שהלך וגדל כאשר אנשים הרגישו שהאנטישמיות דוחקת אותם החוצה, עם זאת – אזור הנוחות שלנו היה שם בגלות, ולכן רבים כל כך נשארו למרות האנטישמיות שהלכה וגברה.

אם התוכנית האלוהית היתה שנחזור יום אחד לגור בארץ אחת,
היה צריך כוח אדיר בשביל להזיז אותנו חזרה לישראל…