הרגש ככלי משמעותי בדרך לטבעונות

החלטות מקבלים מהרגש – זה אחד השיעורים המתקדמים שלומדים במכירות.
הרציונל רק מצדיק לנו את ההחלטה בדיעבד.

המעבר לטבעונות קורה כאשר אנשים מתחברים רגשית אל אותם בעלי חיים שעד אותו רגע ניצלו ואכלו.
כאשר הם מרגישים כלפיהם חמלה ומרגישים כלפיהם כאב.

התעוררתי הבוקר עם תובנה חזקה מאוד לגבי החשיבות של הרגש במעבר לטבעונות, ומהם התנאים שצריכים להיות על מנת שהרגש יתחבר. 
ישבתי מיד לכתוב את הדברים שתקראו כאן. 
אני לא בטוח שזה המסמך המוגמר, יכול להיות שצריך להוסיף עליו עוד פרקים או תיקונים. 
אני פתוח להכל. 

אלו הדברים:
החלטות מקבלים מהרגש – זה אחד השיעורים המתקדמים שלומדים במכירות.
הרציונל רק מצדיק לנו את ההחלטה בדיעבד.

המעבר לטבעונות קורה כאשר אנשים מתחברים רגשית אל אותם בעלי חיים שעד אותו רגע ניצלו ואכלו.
כאשר הם מרגישים כלפיהם חמלה ומרגישים כלפיהם כאב.
(זה החלק בהרצאה של גארי שבו הוא מזכיר לנו איך בתור ילדים רק רצינו להגן על בעלי החיים – החלק הזה הוא שמחבר אותנו לרגש)

אז מה הם התנאים על מנת שנתחבר רגשית למשהו? או לבעל חיים?
על מנת להרגיש משהו אנחנו צריכים להיות עם ליבנו פתוח ולכוון את תשומת ליבנו אליו.

הלב פתוח כאשר אנחנו נינוחים, כאשר אנחנו נאהבים, מאוהבים או מוקפים באהבה.
מצד שני , כאשר אנחנו חשים מותקפים ותחת ביקורת – ליבנו נסגר.

רוצים לטבען אנשים?
תאהבו אותם קודם כל.
אל תבקרו ותשפטו אותם (האמת שביקורת ישירה ככל הנראה מעולם לא הועילה)
וקחו אותם דרך סיפור לטיול שיראה להם את העולם כמו שאתם רואים אותו, את עולם בעלי החיים כפי שאתם מכירים.

ספרו להם על העגלים, הפרות שנחלבות בלי הפסקה, הפחד שלפני השחיטה, האפרוחים שנגרסים, האפרוחות שמקורם נקטם (ואפשר להמשיך כאן בתיאורים וסיפורים, אבל אין צורך אתם מכירים ויודעים מצויין איזה עוד עוולות קורות)

ספרו להם על הנתק הציני שיוצרות חברות המזון – תרנגולות מחייכות, דגי טובה לבושים כמו שף ומזמינים אותנו לטעום מבשרם, פרות רועות באחו ליד בית ישראלי.

תזכרו שאוכלי הבשר אינם רוצחים, אינם מתעללים ואינם רעים, הם פשוט לא מודעים ובעיקר עדיין לא מרגישים את מה שאתם מרגישים.

ביקורת וכעס לא תגרום להם להרגיש אלא להסתגר ולהתרחק.
אהבה חברית, סיפור, וידאו – יכולים לגרום להם להפתח, להרגיש ולהתחבר אל בעלי החיים כפי שאתם מחוברים.

זהו אתגר אדיר עבור מי שרואה מצד אחד שואה שמתקיימת כאן יום יום וחבריו שותפים לה, ומצד שני נדרש לחוש חמלה עבור חבריו הפוגעים, ולהתסכל עליהם בחום אבהי, כמו על ילדים שעוד לא הבינו, מבלי לכעוס עליהם ומבלי לשנוא אותם.

כמובן שלצערנו לא כולם יוכלים כעת לפתוח את הלב ולהרגיש, יש כאלו שעמוסים ברגשות קשים ומודחקים שגורמים להם לברוח לחלוטין מעולם הרגש.
להם ייתכן שנצטרך לחכות, הדבר היחיד שנוכל לעזור כעת הוא להפגין גם כלפיהם אהבה, על מנת שיהיה להם מקום בטוח שדרכו יוכלו להפתח ולהתחיל לטפל ברגשות שלהם.

ככל שנהפוך לחברה יותר אוהבת ומקבלת כך יותר אנשים ירגישו, כך יותר אנשים יפסיקו לפגוע בבעלי חיים (או באנשים)

ומילה אחת לסייג את הדברים, בעיני הדרך המהירה לעזור לאנשים להתחבר לבעלי החיים – היא זאת שתיארתי, דרך הרגש ושילוב של אהבה עם הסברה.
עם זאת, אני מבין ומקבל גם את אלו שימשיכו לפעול בדרכים אחרות, מתלהמות או כועסות – אם זה מה שבוער להם בבטן.
אחרי הכל, הקשת מתקיימת מהרבה צורות שונות… וההשלמה הזאת בין הצדדים יוצרת תנועה שסופה להפוך לתרבות עולמית נאורה יותר.

מאת: עמרי רווח

ביום יום - מנטור עסקי, מדריך ומלווה עסקים בשיווק בפייסבוק. עמרי ברשת: פייסבוק | דף פייסבוק | טוויטר | טוויטר עסקי | גוגל+ | לינקאין | יו-טיוב | פינטרסט | בלוג - שיווק בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.