בואו נדבר על חיסונים

או בעצם, בקרוב נדבר על חיסונים, אבל בינתיים המלצה.
זה המצב:
בשנה וחצי האחרונות אני קורא ולומד המון על חיסונים, אפשר להגיד שהתעוררתי מהמטריקס.
וזאת התעוררות כואבת.
כי מצד אחד התברר לי שחיסונים בסך הכל בדרך כלל עושים את מה שהם אמורים לעשות – להפחית את הסיכוי לחלות במחלה כנגדה מחסנים.
מצד שני, וזה הצד הענק, התברר לי שברוב המקרים, הסיכון של החיסון עצמו, או הנזק שהוא מסב עולה על היתרונות שלו.
וזה הופך את הנושא למסובך, כי היום ברור לי שהורה שהולך לפי התוכנית העמוסה של משרד הבריאות הישראלי פשוט מסכן ופוגע בילד שלו. לטווח ארוך.
אלרגיות, אסטמה, פגיעה מוחית, הפרעות קשב, כל אלו הם דברים שנצפו בבירור.
אולי גם פגיעה בפריון (אף אחד לא בדק את הנושא הזה, מבינים?).

אנחנו לא יכולים לסמוך על משרד הבריאות הישראלי (שמפגיז את הילדים שלנו בחיסונים, הרבה הרבה יותר מאשר מדינות אירופאיות נאורות קצת יותר דוגמה דנמרק או אנגליה)

מצד שני, המידע מאוד מוטה, המחקרים מהונדסים מראש, תעשיית התרופות ממלאת את התקשורת הישראלית והרשתות החברתיות במידע מוטעה, המייצר הפחדה ושנאה.

לכן, אני שמח מאוד לראות יוזמות כמו של עמותת חיסונים בחירה מושכלת, שמארגנת כנס ענק עם מומחים עולמיים המדברים באופן חופשי על חיסונים.

לכנס קוראים קריטי לי לדעת יותר, וכעת זה הזמן לתמוך בהם.

ואני מבחינתי מבטיח בהזדמנות לכתוב פוסט מעמיק יותר על הנושא.


אתגר חשיפת המגירה

איזה מרגש לראות את אתגר חשיפת המגירה מתחיל לתפוס כנפיים!
לפני שלושה ימים העלאתי פוסט לפייסבוק שבו חשפתי את אחד הטקסטים שכתבתי והייתי מעדיף לדחוף ולהסתיר במגירה,
(בעיה, בעידן הוירטואלי אין מגירות) אז בסופו של דבר פרסמתי את הטקסט, ואתגרתי 4 חברים לפרסם גם הם את אחד מהדברים שהם היו מעדיפים לדחוק למגירה כלשהי.

איזה מרגש לראות את אתגר חשיפת המגירה מתחיל לתפוס כנפיים!
לפני שלושה ימים העלאתי פוסט לפייסבוק שבו חשפתי את אחד הטקסטים שכתבתי והייתי מעדיף לדחוף ולהסתיר במגירה,
(בעיה, בעידן הוירטואלי אין מגירות) אז בסופו של דבר פרסמתי את הטקסט, ואתגרתי 4 חברים לפרסם גם הם את אחד מהדברים שהם היו מעדיפים לדחוק למגירה כלשהי.

תוך יומיים כבר מהחברים כבר נענו לאתגר ואיתגרו אנשים נוספים.
בלי שציפתי לכך נראה שכדור השלג מתחיל להתגלגל, ימים יגידו אם זה רציני.

הנה החוקים לאתגר והפוסט המקורי:

אתגר חשיפת ‫#‏המגירה‬.
האתגר הוא די פשוט, לקחת את אחד הדברים שהייתם דוחקים למגירה ולפרסם אותו בפייסבוק.
על כל פרסום כזה אתם רשאיים לאתגר ארבעה אנשים נוספים שיעשו זאת.
(אתם לא חייבים לחכות שיאתגרו אתכם על מנת להצטרף לאתגר)

קרן לוי, דניאל דוידזון, רון סיסו ונועה ברקמן (אני יודע שיש לך שם כמה דברים נפלאים)
Keren Levy, Daniel Davidzon, Ron Siso & Noah Berkman
אותגרתם.

הנה הפוסט שאני הייתי דוחק למגירה:
*************************************

אם הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור
הייתי מכין לכם עכשיו ארוחת ערב.
שני מלפפונים, עגבניה אחת וארבעה זיתים, בצד.
בדיוק כמו שאתם אוהבים.
כשתסיימו את הארוחה אמא תגיע ותשכיב אתכם לישון, כמובן אחרי שהיא תקריא לכם את ד״ר סוס.

ומחר בצהריים כשנבוא לאסוף אתכם מהגן ניסע כולנו לטיול בגליל שם תחכה לנו ביקתה קטנה מעץ בין מטע של עצי פרי ונוף לכנרת, בה נגור יומיים.
הנה עוד שני ביסים לסלט, שלוק מהמים ואמא כבר בדלת, אל תמשוך בגומיה של אחותך זה כואב לה. יופי, תודה.

אם הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור הייתי מתחתן עם אמא שלכם, הייתם נולדים, ומחר היינו לבקתה נוסעים.

הפרסום הראשון נמצא כאן:

אתגר חשיפת המגירה – 30 אוקטובר 2014

 

חיבוק לנהג הרכבת

האם אנחנו מוכנים לחוות את כאבם?
נהגי הרכבות שובתים, לא מגיעים לעבודה או נוסעים ומצפצפים שוב ושוב כאשר הם חולפים ליד ישובים גם בשתיים עשרה בלילה.
הם התחילו את הצפופים לפני כמה ימים, כאשר משהו בהם התפוצץ או נפגע.
אנו בני ישראל באופן אוטומטי מנתחים את האירוע באופן שכלתני ותועלתי: מפרקים את הדיון לטיעונים בעד ונגד, מתפלפלים בינינו על מי צודק, מי מושחת, מי טועה ואת מי צריך לפטר או לחנך מחדש.
אנחנו כל כך רגילים לפרק את זה למחשבות, טיעונים ופסיקה לכאן או לכאן שאנחנו שוכחים לגמרי לשים לב לרגשות.
וזה די מפתיע בהתחשב בכך שתמיד רגשות קשים הם אלו שיוצרים את כל המשברים.
אז למה אנחנו מתעלמים מהרגשות?

כנראה בגלל שהכרה ברגשות המעורבים בסיכסוך תכריח אותנו להרגיש ולחוות אותם (לא להבין אותם כמו שעושה השכל, אלא כמו הדבר היחיד שמיועד לו הרגש – לחוות אותו.)
ולו היינו עושים זאת היינו מגלים מפתח עם פתרונות רבים לכל כך הרבה סכסוכים.
הרי בעולם האמיתי שמעבר לנקודת ראותינו הנוכחית – הרבה יותר חשוב ממי צודק ומי טעה, זה מי וכמה הוא נפגע.
רגש הפגיעה, למשל, כל כך חזק שהוא יכול למנוע כל התפייסות שתוצא, לעומתו רגש אהבה כל כך חזק שהוא יכול למנוע כל סכסוך שיכל אולי להיווצר.

אז מתי הדברים מסתבכים? כל עוד לא סיימנו ללמוד את שיעורי הרגש שהעולם מביא לנו עכשיו.
ככל שנתקדם יותר מהר בפיתוח עולם הרגש שלנו – כך ישתפר עולמנו, הפרטי והקולקטיבי.

שולח חיבוק גדול לנהגי הקטר ברכבת.

מהשואה צמחה מדינה

הבנתי שללא האנטישמיות באירופה וללא השואה,
כנראה שלא היינו כאן היום בארץ משלנו.

הרי גרנו מאות שנים בגולה,
ומרכז החיים שלנו היה שם, הבית, העסקים, החברים.

היו מעטי מעטים שדיברו על ציונות ועל החזון הרחוק של להקים מדינה ליהודים,
הם היו מיעוט, שהלך וגדל כאשר אנשים הרגישו שהאנטישמיות דוחקת אותם החוצה, עם זאת – אזור הנוחות שלנו היה שם בגלות, ולכן רבים כל כך נשארו למרות האנטישמיות שהלכה וגברה.

אם התוכנית האלוהית היתה שנחזור יום אחד לגור בארץ אחת,
היה צריך כוח אדיר בשביל להזיז אותנו חזרה לישראל…

נזכרתי עכשיו בתמונה שהופיעה לי בבהירות בקורס הויפאסנה האחרון.
הקורס התקיים בעמק הירדן, צפיתי יום יום אל אותו הנוף שסבי וסבתי ראו כאשר הגיעו לארץ.
שניהם הגיעו לפני השואה, בנפרד, נפגשו בארץ והקימו את משפחתם בקיבוץ אפיקים.
רוב המשפחה שלהם נספתה בשואה.

גם אני כמו כולם גדלתי לראות את הצד הטרגי של השואה,
המיקוד שלנו נמצא על שישה מליון יהודים שהושמדו בדרכים נוראיות,
ועוד מליונים ששרדו עם הצלקות שהותירו בנו המעשים הנוראים.

עם זאת, באותה ויפאסנה קיבלתי פרספקטיבה נוספת, שאותה חשוב לי לשתף:
הבנתי שללא האנטישמיות באירופה וללא השואה,
כנראה שלא היינו כאן היום בארץ משלנו.

הרי גרנו מאות שנים בגולה,
ומרכז החיים שלנו היה שם, הבית, העסקים, החברים.

היו מעטי מעטים שדיברו על ציונות ועל החזון הרחוק של להקים מדינה ליהודים,
הם היו מיעוט, שהלך וגדל כאשר אנשים הרגישו שהאנטישמיות דוחקת אותם החוצה, עם זאת – אזור הנוחות שלנו היה שם בגלות, ולכן רבים כל כך נשארו למרות האנטישמיות שהלכה וגברה.

אם התוכנית האלוהית היתה שנחזור יום אחד לגור בארץ אחת,
היה צריך כוח אדיר בשביל להזיז אותנו חזרה לישראל…

מוות קליני, ויפאסנה וההשפעה על העסק

בשבוע שעבר רוזין רוזנבלום ביקשה לעשות איתי ראיון יוצא דופן,
על ההתפחות האישית שעברתי ואיך זה השפיע על העסק.
אני מרגיש מאוד נח עם רוזין, ולכן הרשתי לעצמי לדבר, גם על חוויות שעליהם עוד לא סיפרתי בפומבי.
עכשיו הכל נמצא ברשת, אתם מוזמנים להאזין, באתר של רוזין:
http://rozine.mypages.co.il/pages/2073

אשמח לקבל תגובות ולשמוע דעתכם על השיחה.

אם הייתי מכין היום קלטת

אם הייתי מכין היום קלטות, כמו שהכנתי פעם פעם בימים שלהכין קלטת, סליחה, קסטה קחת היה לוקח שלוש ארבע שעות (והיה לנו זמן לכך, כי לא היה כל כך הרבה דברים אחרים לעשות)
אז אלו הקסטות שהייתי מכין.
ובעצם הרגע הכנתי אותם.
איזה כיף לגלות את האתר www.dragontape.com שמאפשר את זה.
איזה קסטות הייתם אתם מכינים?
שתפו שתפו.
🙂

אם הייתי מכין היום קלטות, כמו שהכנתי פעם פעם בימים שלהכין קלטת, סליחה, קסטה היה לוקח שלוש או ארבע שעות (והיה לנו זמן לכך, כי לא היה משהו משמעותי אחר לעשות)
אז אלו הקסטות שהייתי מכין.

כל וידאו מכיל 45 דקות ומעלה.

קלטת ראשונה לשישי בצהריים:

ממוש בן ארי, דרך עלמה זוהר, מארש דונדורמה ועד שולי רנד

2. לנוסטלגיה:

בעיקר מבוסס אריק אינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי, כוורת, גידי גוב וגם ריטה שם.

לשינוי:

הפקה יוצאת דופן של שילוב מוסיקה מכל העולם.

לגאונות יצירתית חוצת יבשות:

ובעצם הרגע הכנתי אותם.
איזה כיף לגלות את האתר www.DragOnTape.com שמאפשר את זה.
איזה קסטות הייתם אתם מכינים?
שתפו שתפו.
🙂

זוהר לך וזוהר לי… על כך מעידות העיניים

מנסה להחזיק ולשמור אצלי כמה שיותר חוויות, ולעשות סדר גם בשאלות שעלו בעקבות הכנס.
ההתחברות שהיתה לי ביום האחרון של הכנס, בשעור האחרון של הזוהר, בין עולם החוויות הרוחניות שהיה לי עד כה – לעולם הקבלה, הספירות העולמות.
סוף סוף באופן מוחשי זה התחבר, התחלתי להרגיש במה דברים אמורים, זה מתחיל ליפול למקום.

נגמר כנס הקבלה,
מתחיל לחזור אל השגרה. אבל איך עושים את זה אחרי שלושה ימים כאלו?
מה ישאר איתי ממה שעברתי ומה יתנדף, יעלם או ישכח עד ההתעלות הבאה.

מנסה להחזיק ולשמור אצלי כמה שיותר חוויות, ולעשות סדר גם בשאלות שעלו בעקבות הכנס.
ההתחברות שהיתה לי ביום האחרון של הכנס, בשעור האחרון של הזוהר, בין עולם החוויות הרוחניות שהיה לי עד כה – לעולם הקבלה, הספירות העולמות.
סוף סוף באופן מוחשי זה התחבר, התחלתי להרגיש במה דברים אמורים, זה מתחיל ליפול למקום.

קדם לכך, כשעתיים שלוש קודם תשוקה אדירה שנבעה מתסכול מכך שאני לא מצליח להבין כלום! פשוט כלום לא הסתדר, איבדתי תשומת לב וריכוז ברגע שהתחילו ההסברים והייתי מתוסכל מכך.
מתוך התסכול העצום הזה עלתה ההשתוקקות להבין כבר! איפה כל הספירות האלו, איפה כל העולמות האלו, מי זה הכלי ואיפה האור. וכנראה שאור עליון, כמו שהרב ליטמן הבטיח בא וסגר לי את הפינה בעקבות הבקשה הזאת, או יותר נכון – פתח עבורי דלת.
ופתאום יש עולם חדש לחקור.

רוצה לחזור אל כל השעורים ולשמוע אותם שוב, לדעתי מהמקום בו אני נמצא כעת דברים יקבלו מימד חדש לגמרי.
למזלי הם כאן באינטרנט. ולשם התיעוד – הנה השעורים של היום השלישי. (וגם כל השאר נמצאים שם)

מה עוד היה בכנס?
ההתרגשות, הקרבה אל סף הבכי כל כך הרבה פעמים כאשר ראיתי את מיטב הישראלים עומדים מחובקים בשורה לא נגמרת, שרים יחד, ואוהבים. באמת אוהבים ומחוברים… כמו שהיינו פעם… בעת הכרזת ההקמה של מדינת ישראל, ולפני כן – מאות שנים אחורה – לפני הגלות.

ויש גם השלווה שהיתה לי, ללא חששות, ללא ביקורת עצמית, ללא היסוסים. פשוט שלווה של לחזור הביתה.

ואת הדברים שמתחברים לכל התובנות שאספתי לאורך השנים:
* ההתפתחות של בני האדם לעידן חדש
* האגו שלנו ששולט בנו
* הייחוד של הישראלים בחיבור חזק שיש בינהם, והשימוש בעברית כשפה שיוצאת מהלב (זה היה ברור אחרי כמה שנים בקרבת זרים בקמבודיה)
* הגודל והממשיות של העולם שמעבר לעולם שאנו קולטים בחמשת חושינו (במדיטציות חוויתי אותו ופעם אחת באופן מטלטל במוות קליני שהיה לי ב2004)

לכל אלו הקבלה מתחברת מחזקת, מסבירה אותם כל כך הרבה יותר לעומק, ובעצם אם חושבים על הביטוי הזה "להסביר לעומק" אז זה בהחלט זה. מכיוון שהקבלה יודעת להסביר את הדברים האלו מהשורש. מתחילת הסיבה שלהם.

השורה התחתונה היא שלדעתי כל אדם בישראל צריך לחוות כנס כזה, לפחות בשביל לדעת שיש פוטנציאל לכל כך הרבה אהבה בעולם.
והחדשות הטובות…. זה שהנה היא מתחילה לממש את הפוטנציאל שלה..


התמונות מהכנס:

לחצו על המצגת על מנת לעבור לפיקאסה לראות את התמונות במסך מלא וגם את הסרטונים שבינהם.

>

אל תגידו לא אמרת

המכתב הזה מוקדש לחברי ובני משפחתי שנמצאים, כמו רבים אחרים, בסכנה לחלות בסרטן.
ראיית העולם שלי לגבי הבריאות שלנו השתנתה בזמן האחרון, וחשוב לי לשתף אתכם.

להמליץ או להתחנן (מה שצריך) שתתנו צ'אנס גם אתם למידע להגיע אליכם ולאפשר לכם לבחור בעצמכם את החיים שאתם רוצים לחיות ולהעניק בהמשך לילדים שלכם.



יצאתי אל מרכז תל-מונד בלי לדעת מה מצפה לי, אלו יהיו הקניות הראשונות שאני הולך לעשות מאז חודש אוגוסט המר.
באוגוסט, בין השאר, נסגר לי הברז וכרטיס האשראי בוטל לאחר חיים ברמה גבוהה מידי לעומת הכנסות שהיו ברמה נמוכה מידי.

מאז אוגוסט מצבי השתנה שמים וארץ, גרתי אצל ההורים, חסכתי את שכ"ד, צימצתי הוצאות וטיפחתי מאוד את ההכנסות – שישה חודשים אחרי וכבר אני עומד לשלש את ההכנסות שלי.
איך? בזכות אמיר הרדוף, אבל זה לסיפור אחר, כי בסיפור שלנו כבר הגעתי אל הכספומט לחגוג את הארוע של הקניות הראשונות, הוצאתי 600 ש"ח בשביל להיות בצד הבטוח, ונכנסתי אל הסופר עם עגלה וחיוך.

רגע לפני שאנחנו מגיעים אל עמדת הירקות, אני רוצה לקחת אתכם כמה חודשים אחורה לחווית יציאה מהמטריקס. נוספת.

מורפיוס מגיש כדור אדום

האם כבר חוויתם התעוררות, יציאה מהמטריקס?
זה קורה כאשר מגיע אדם כלשהו לחייכם, אולי סיטואציה, שבאה ומבהירה לכם שלפני כן חייתם כחולמים.
למיטב הבנתי, זה קורה לנו כמה פעמים במהלך החיים, בסדר זה או אחר אנחנו מתעוררים לגלות אמיתות עמוקות יותר על עצמנו ועל החיים שלנו.
תמיד אחרי זה חיינו משתנים, עינינו נפקחות יותר, אנו רואים יותר טוב את המציאות, שולטים יותר בחיינו, והם משתפרים בזכות ההתעוררות הזאת.

לאחרונה היציאה מהמטריקס היתה בעת סדנה בבית ציוני אמריקה.
סדנת "הנוסחה לחיים בריאים" של ד"ר איילת רוזנפלד, שפקחה את עיני, התאימה לתחושות הבטן והעירה אותי מהאשליה שבה היה לי נוח לנמנם: "אני בסך הכל אוכל די בריא" היתה המנטרה שלי לעצמי.
לא שיקרתי, פשוט לא ידעתי.

הסדנה הזאת היתה ההשקמה בתחום התזונה.

סיפור אהבה חדש

העגלה של הירקות נראית מזמינה, המלפפונים יפים, העגבניות טריות, מקרוב אפשר כמעט לראות את שכבת הריסוס שמגינה עליהם מחרקים. כמה קל היה להתעלם מהעבודה שאותו רעל שמבריח את החרקים.. הורג אותנו.
אין בסופר הזה ירקות אורגניים, ולכן בכל זאת הכנסתי כמה לעגלה, יחד עם הבטחה לעצמי שתוך ארבעה חודשים אני עובר לירקות אורגניים בלבד, ממקור בדוק. תבדקו אותי בבקשה.

סלרי וברוקולי, נעים מאוד. איך תמיד צחקתי עליך סלרי, לגלגתי בכל הזדמנות. בשנתי קיטלגתי את שניכם כמאכלים של זקנים או מוזרים, או עניים או או או, או כל דבר אחר שהוא לא אוכל איכותי, צעיר, מגניב. – כמו שרציתי.

הופתעתי מאוד ביום אחרי הסדנא שבו לקחתי גבעול סלרי על הבוקר והתחלתי לכרסם.
היה בו משהו מרענן, מעיר, בריא, וגם חייב להתנצל בפניך סלרי, היית טעים.

הכנסתי את הסלרי והברוקולי לעגלה והמשכתי בדרכי.

התפעלתי מהמגוון ובחרתי בביצים האורגניות כי אחרת התרנגולים סובלות עד דמעות (דמעות גם אצל מי שרואה את זה)
ועכשיו רונדלים בסופר עם העגלה, נוסע בלי לעצור ליד כל המאפים הקפואים, המרקים המיובשים, המתוקים המשומרים.
אני אפילו כבר לא צריך לבדוק את האריזות שלהם על מנת לדעת כמה כימיקליים יש בהם.
כימקלים, למי שלא זוכר, זה לא דבר שהגוף צריך.
אפשהו בדרך, היצרנים של המזון היו צריכים להאריך את חיי המדף של המוצרים ועזרו לנו לשכוח את העובדה הפשוטה הזאת.

אליהם הצטרפו גם משרדי הבריאות, שאישרו לתעשיית הכסף האדירה הזאת להכניס למזון שלנו כ3000 כימיקלים שונים.

עכשיו, תעצרו רגע ותשאלו את הגוף שלכם, האם הוא רוצה את כל אותם – משמרים, מייצבים, צבעי מאכל, פוספטים, מונסדיום, E340  E523 E420 וכל 2997 האחים שלהם.
אם תצליחו לשמוע את התשובה, תגלו שהגוף שלכם מתחנן שלא תטנפו לו את התאים בכימיקלים. כי כל לילה הוא צריך להתחיל לנקות את כולם, וכשיש בהם כל כך הרבה זבל כימי, לא נשאר לו כוח לטפל בחיידקים, במערכות שלו, ובתאים סרטניים שבאופן טבעי כל יום מתפתחים ומתנקים.

אז בסדנה של איילת התעוררתי לראות את המציאות הזאת והחלטתי שאת התאים שלי אני יותר לא מלכלך. לפחות עד כמה שאני יכול מתוך בחירה.
(כאשר אני משאיר מרווח קטן לארועים וחגיגות יוצאות דופן.)

אז המשכתי לי לרחף עם העגלה על פני המדפים, מדפים שהפכו ללא רלוונטים עבורי, ושלא תתבלבלו – זה לא צֵער אותי, מכיוון שידעתי שזה מצעִיר אותי  – זה היה משמח.

רגע רגע, אני שומע אותך שם, אתה עם המשקפיים העגולים, אומר לעצמך "מצעיר אותך, עכשיו אתה מגזים"
אז לא, אני לא מגזים, זה ממש ככה.
אמנם הגיל הכרונולוגי שלי ימשיך לגדול בקצב קבוע, אבל הגיל הביולוגי שלי הולך ויורד בזמן האחרון בעקבות היחס שהגוף שלי מקבל.

מול הפסטרמות עצרתי רק בשביל להביע משאלה. שיבוא יום ואוכל לאכול פסטרמה בריאה (תסתכלו על רשימת המרכיבים.. תבינו לבד)

דברים חדשים קופצים לי לסקוֹ פ

עצרתי מול אגף ה"לא בסקוֹפ" שלי.
לא בסקופ זה ביטוי צבאי-רוחני ששמעתי מאיש הברזל (סא"ל במיל') אלון אולמן, אני לא הולך לעשות חסד עם הביטוי ולהסביר אותו לעומק, בשביל זה אתם יכולים ללכת לסדנת קוד המנצח של אלון אולמן וערן שטרן, שני אלופים, גם כי זה סדנה נוספת שהובילה לשינוי משמעותי בחיי, וגם כי יש הרבה דברים ללמוד מהם.
ובכל זאת – לא בסקופ, נאמר על משהו שהוא כל כך שונה ממה שאנחנו חושבים, מאמינים, או תופסים, שהוא בכלל לא נכנס לנו למודעות. לא מוכנים לראות שהוא שם.

אבל כשמגיעים עם עיניים יותר פקוחות לעיתים אנחנו יכולים לראות את האפשרויות שקיימות מחוץ לסקופ שלנו.

כך פתאום נצנץ אלי, מתוך אזור בסופר שלעולם לא ראיתי ומבחינתי לא היה קיים – הדוחן.
דוחן, מתברר, זה לא רק הנהג ההוא ששירת בקסטינה, מתברר שזה גם מאכל, בריא, טעים, הוא הוזכר בסדנה שבה השתתפתי, ושם הוא עשה את הצעד הראשון אל עבר המציאות שלי.
ועכשיו בסופר הוא כבר קפץ לי לידיים.
אז נכון שבבישול הראשון הטבעתי אותו בטעות, ובכל זאת, נאמן שכמותו, הוא השאיר טעם טוב.
לי ולו יש סיכוי ביחד.
למרות שהקשר התחיל בשנאה רק מהשם שלו, הולך ומתפתח כאן רומן, סיפור אהבה.
תזמינו את עצמכם לארוחה עוד חודש-חודשיים, תבואו לטעום איזה אליפות ה"פעם היה נהג בקסטינה" יוצא לאחר חודשיים של הכרות.


הגעתי אל הקופה עם מגוון חדש של מזון שאת חלקו לא הכרתי עד אותו יום משמעותי.

אני עדיין רק מתחיל בעולם החדש הבריא-על-אמת שבו אני חי עכשיו, אמנם יודע טוב מאוד מה לא בריא, אבל מתקשה בצעדים הראשונים למצוא את האוכל הבריא, ולכן גם סיימתי רק עם חשבון של 150 ש"ח…
כנראה שאני אחליף סופר, לאחד כזה עם מגוון מטורף של דברים בריאים על אמת, אולי עם הזמן פשוט מאכלים נוספים יקפצו לתוך הסקופ השלי, ויופיעו מתוך אותם מדפים.

סיימתי את הקניות, צריך לנסוע הביתה. עוד לא הספקתי לספר לכם על עולם ה"שומן הצמחי", על פחמימות ריקות, סוכרים, ממתיקים וכו'. אם אעשה זאת לא נסיים כאן היום והרי הברוקולי מחכה.
אז בכל מקרה אני מקווה שאתם תלכו ללמוד את הדברים החשובים האלו מהמקור – מד"ר איילת רוזנפלד, בסדנאות שהיא עורכת.

איילת היא ד"ר לכימיה מקסימה מאזור ירושלים, שלמדה לעומק במשך כמה שנים את נושא התזונה, על מנת שתוכל להתמקד בכך היא הקימה עסק שנקרא "משפחה בריאה" ובמסגרתו היא מפיצה את הידע לקהל הולך וגדל.

הסדנאות שלה עוד בטח ילכו וייתקרו, אבל כל מחיר שהוא הינו מבורך כאשר מדובר בחסכון אדיר על תרופות, על מחלות, על סרטן, או על למות כמה שנים לפני הזמן  – בגלל שלא התעוררנו בזמן.

השינוי הוא מהיר וקל כשעושים אותו במקום מקצועי עם קבוצה תומכת.

למזלי גם ההורים שלי כבר הלכו אחרי לסדנה וחזרו מרוצים מאוד.

ועכשיו – מקווה שגם אתם.

באהבה ובאכפתיות,

אל תגידו לא אמרת,

תודה שקראתם,

עמרי רווח


שאלות ותשובות:
אז תגיד, איפה מוצאים פרטים על הסדנה הזאת?
כאן, באתר של איילת רוזנפלד

מה אתה מקבל אחוזים על הפניות או משהו כזה?
לא. חשוב לי שתלכו.

ואם לא נלך?
אז אני עדיין אוהב אתכם, תבואו לאכול אצלי, אתם תביאו את היין.

רגע, מה בכלל אתה עושה בימים אלו?
תודה ששאלתם – מלווה עסקים באינטרנט, ומומחה "לשיווק חברתי ותורם לקהילה" בפייסבוק
ודברו איתי בטלפון, זה לא רציני כך במסגרת שאלות ותשובות להתעדכן על החיים שלי ושלכם.

🙂