Baraka – סרט שמשנה חיים

בראקה, סרט שמעביר את הצופה דרך טיול בעולם, מהמראות הכי יפים שלו, דרך הדברים ההזויים אליהם תרבות ה"שפע" הגיעה.
סרט שמאפשר התעוררות ופקיחת עיניים בעדינות והנאה.
וכל זה ללא מילים אבל עם מראות מרהיבים (תקפידו להעביר את הסרט לרזולוציה הגבוה שלו ולמסך מלא) וסאונד משובח (כבדו את הסרט ברמקולים טובים או אוזניות איכותיות)

ובעיקר תהנו ושתפו הלאה.
* אם אתם מכירים סרטים נוספים כאלו, אשמח לשמוע בתגובות.

בארכה, סרט שמעביר את הצופה דרך טיול בעולם, מהמראות הכי יפים שלו, דרך הדברים ההזויים אליהם תרבות ה"שפע" הגיעה.
סרט שמאפשר התעוררות ופקיחת עיניים בעדינות והנאה.
וכל זה ללא מילים אבל עם מראות מרהיבים (תקפידו להעביר את הסרט לרזולוציה הגבוה שלו ולמסך מלא) וסאונד משובח
(כבדו את הסרט ברמקולים טובים או אוזניות איכותיות)

ובעיקר תהנו ושתפו הלאה.
* אם אתם מכירים סרטים נוספים כאלו, אשמח לשמוע בתגובות.


אל תשכחו – צפו במסך מלא!

מהשואה צמחה מדינה

הבנתי שללא האנטישמיות באירופה וללא השואה,
כנראה שלא היינו כאן היום בארץ משלנו.

הרי גרנו מאות שנים בגולה,
ומרכז החיים שלנו היה שם, הבית, העסקים, החברים.

היו מעטי מעטים שדיברו על ציונות ועל החזון הרחוק של להקים מדינה ליהודים,
הם היו מיעוט, שהלך וגדל כאשר אנשים הרגישו שהאנטישמיות דוחקת אותם החוצה, עם זאת – אזור הנוחות שלנו היה שם בגלות, ולכן רבים כל כך נשארו למרות האנטישמיות שהלכה וגברה.

אם התוכנית האלוהית היתה שנחזור יום אחד לגור בארץ אחת,
היה צריך כוח אדיר בשביל להזיז אותנו חזרה לישראל…

נזכרתי עכשיו בתמונה שהופיעה לי בבהירות בקורס הויפאסנה האחרון.
הקורס התקיים בעמק הירדן, צפיתי יום יום אל אותו הנוף שסבי וסבתי ראו כאשר הגיעו לארץ.
שניהם הגיעו לפני השואה, בנפרד, נפגשו בארץ והקימו את משפחתם בקיבוץ אפיקים.
רוב המשפחה שלהם נספתה בשואה.

גם אני כמו כולם גדלתי לראות את הצד הטרגי של השואה,
המיקוד שלנו נמצא על שישה מליון יהודים שהושמדו בדרכים נוראיות,
ועוד מליונים ששרדו עם הצלקות שהותירו בנו המעשים הנוראים.

עם זאת, באותה ויפאסנה קיבלתי פרספקטיבה נוספת, שאותה חשוב לי לשתף:
הבנתי שללא האנטישמיות באירופה וללא השואה,
כנראה שלא היינו כאן היום בארץ משלנו.

הרי גרנו מאות שנים בגולה,
ומרכז החיים שלנו היה שם, הבית, העסקים, החברים.

היו מעטי מעטים שדיברו על ציונות ועל החזון הרחוק של להקים מדינה ליהודים,
הם היו מיעוט, שהלך וגדל כאשר אנשים הרגישו שהאנטישמיות דוחקת אותם החוצה, עם זאת – אזור הנוחות שלנו היה שם בגלות, ולכן רבים כל כך נשארו למרות האנטישמיות שהלכה וגברה.

אם התוכנית האלוהית היתה שנחזור יום אחד לגור בארץ אחת,
היה צריך כוח אדיר בשביל להזיז אותנו חזרה לישראל…

מי בוחר את התזונה הפיזית והמנטלית?

האם אתם רואים את המסלולים השונים הניתנים לנו לבחירה?
החיים שלנו מושפעים בכל רגע מהתזונה שאנו בוחרים לגופנו הפיזי והמנטאלי.
האם אתם בוחרים בחוכמה את התזונה?

תזונה.

נראה שאנשים שונים נמצאים בגישות שונות לגביה,
או אולי אלו רמות מודעות שונות, ולא גישות.

מזון לגוף

ברמה הבסיסית אנשים מתייחסים למזון כמשהו שצריך לעשות להם טעים בפה, ולענות על החשקים שלהם.
ברמה מודעת אנשים מתייחסים למזון כמשהו שצריך להזין את גופם בצורה האופטימלית.ההבדלים בינהם עצומים.
בעוד הראשון מכניס לגופו דברים טעימים בעיקר:
גלידות, קפה, סטייקים, גבינות, חטיפים, מאפים מקמח לבן, יין, צ'סרים, קולה ושטויות נוספות.
התוצאות הן ברורות ומופיעות בתוך כמה חודשים של תזונה כזאת – כאבי ראש, אנרגיה נמוכה, שפעת פעם בשנה, אלרגיות או כמויות של ליחה.
ומצבי רוח שמושפעים מהתזונה – חוסר שקט ועצבנות שנובעת ממערכת עצבים שמודלקת מהקפה, חרמנות מיותרת מאנרגיה נמוכה של בשר,
דכדוך וחוסר שביעות רצון מהשפעות של מזון שעבר התעללות בחייו ובמותו,
חוסר יכולת להתרכז לאורך זמן – שנובעת מעליות וירידות חדות בכמויות הסוכר בגוף וכמות הכימיקלים, המשמרים וחומרי ההדברה שנאגרים בגופם בעקבות מזון שאינו טבעי.
לעומתם הקבוצה השניה של האנשים בודקים את המרכיבים של המזונות לפני שהם מכניסים אותם לגופם,
הם נמנעים ממזונות שיש בהם חומרים משמרים, כימיקליים, צבעי מאכל.
הם אוכלים אוכל מלא ובריא, כמו שהטבע התכוון עבורנו: הרבה ירקות ופירות (בעיקר אורגניים), עוד ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות לרוב.
הם תמיד יעדיפו את המזון טרי, כמה שפחות מעובד.
התוצאות מורגשות במהרה – אנרגיה, חיות, עירנות, חשיבה יותר חדה, יכולת מיקוד וגוף בריא שלא נופל למחלות.גם על הרגש המזון משפיע – שמחה, קלילות, שלווה נעימה, שנובעת מגוף שטוב לו ומוזן באהבה בתזונה שהוא צריך.
עד כאן דיברנו על המזון הפיזי שאנחנו מכניסים לגוף,
בואו נעבור עכשיו לסוג נוסף של מזון שיש לו השפעה אדירה ומיידית:

המזון המנטלי שאנו נותנים למוח שלנו

בואו נסתכל על חייהם של שני אנשים שחיים בצדדים השונים של הסקלה:

האחד, אכלן כפייתי של מזון-זבל-מנטלי.

על הבוקר גומע עיתון עם כותרות צבעוניות ענקיות שצועקות עליו מה הוא צריך להרגיש מהטרגדיות האחרונות,
לשעה 9, עדכון חדשות מהרדיו שתמיד מלווה במוסיקת מלחמה-אקשן-אוטוטו-סוף-העולם שיש ברקע.
9:15 שורה של פרסומות שלוחצות לו על כפתורים שונים בנפש על מנת לגרום לו לצאת משלווה עד שיקנה את המוצר הבא.
9:20 אחרי פתיחה כזאת של הבוקר המוח כבר בצלילה לעבר תהום של מחשבות שליליות – על האשה, על העבודה, מה הקולגה אמר לו, ואיך הוא הולך הפעם לשים אותו במקום.
10:30 – רכילות עם החברים לעבודה, מי אשם, מי פישל, או איך ההוא מהמחלקה השניה מתלבש, ואיך הוא מעיז לתפוס מעצמו.
אחרי בוקר כזה לארוחת צהריים הוא מגיע עם מוח שמתורגל ואומן לראות את הדברים השליליים בכל,
ואז גם אם הארוחה מצויינת, המלצר אדיב, בחשבון לא היתה טעות, זה לא יחמוק ממנו,  המוח המאומן שלו יצליח למצוא משהו לא טוב להתלונן עליו,
הנה למשל השולחן בקצה המסעדה – איזו חבורה של ברברים חוצפנים שמדברים ברעש, תשומת הלב שלו נדבקת אליהם והמחשבות השליליות ילכו ויטפחו.כעת הוא מחכה בתור בבנק, במוחו מתרוצצות מחשבות על כמה הבנק הזה דפוק, שהאישה שמולו נדחפת וזה שמאחוריו משחק אותה עם השעון שלו, שיחשבו שהוא עשיר.אתם יכולים כבר לנחש איך היום שלו ימשיך ויתפתח בכיוון הזה.
בערב אח-גדול / הישרדות – עוד תככים, עקיצות, שנאה ותחרות, בקיני, מחשבות בגידה וחרמנות,
והחיים שלו ימשיכו ויתאמללו ככל שהמלחמות הפנימיות שבו יגברו ויתעצמו.
הבנו.
בואו נעשה קפיצה לא גדולה לצד השני של המתרס.

בחירה מושכלת של המידע שאנו צורכים

אלו האנשים שבוחרים את המידע שממנו הם ניזונים.
הם יודעים מה קורה בארץ אבל לא משועבדים לצרוך את המידע מעיתונים נוטפי רגש.
עיתונים שמחלקים לנו בחינם? לא תודה. אין לי רצון להכניס שנאה, רעל ומלחמה למוח שלי על הבוקר (או בכלל במשך היום)רדיו – רק את המוסיקה הנעימה, את החדשות הם בדרך כלל יחלישו, כנ"ל את הפרסומות.הם יבחרו ויפעלו על מנת להאזין לדברים שתורמים להם – דיסק עם הדרכות בתחום שבו הם עוסקים, ספר ממתין להם על האייפון בתחום שמעניין אותם.
המוח שלהם מקבל תזונה אשר רלוונטית ותומכת בהפתחות והגדילה שלהם, במידע חיובי ושמח.הם מגיעים לארוחת צהריים עם מטען חיובי,
האוכל איחר להגיע? לא נורא, בינתיים הם הספיקו לכתוב עוד בלוג או רעיון חדש במחברת.
המלצר לא הבין את ההזמנה שלהם, יש להם את היכולת להביע חמלה וסליחה ולא להפגע, הם הרי מאמנים את המוח שלהם לראות את הטוב בכל מקרה ובכל אדם, והאימון הזה משתלם ועובד לטובתם ביום יום.

ומשם לבנק – בזמן שהם ממתינים לתור עולים בהם רעיונות איך הם יישמו את הדברים ששמעו בנסיעה מהספר לו הם מאזינים.

שעת ערב, יש שעה פנויה – מוסיקה מרגיעה תתנגן ברקע, תאורה נעימה וספר או תקשורת – זה ההרגל שלהם לפני השינה.
האם אנחנו רואים את המסלולים השונים הניתנים לנו לבחירה?
החיים שלנו מושפעים בכל רגע מהתזונה שאנו בוחרים לגופנו הפיזי והמנטאלי.
האם גם אתם בוחרים את התזונה שלכם בחוכמה?
בכל רגע מציעים לכם מזון מנטלי ללעיסה, האם אתם בוחרים אותו או מקבלים את כל מה שנותנים לכם?

תשובה לגיא פינס, או למה אנחנו עדיין אוכלים בשר

לפני יומיים עברתי כהרגלי על התמונות באינסטגרם.
כרגיל מידי פעם יש בפיד תמונות של בשר,
בתור טבעוני חדש, התמונות האלו תמיד יוצרות איזה קונפליקט,
מצד אחד אני עדיין רואה בהן את הסטייק הטעים שראיתי פעם.
מצד שני, יותר מהסטייק אני רואה שמדובר באיבר של גופה של חיה.
חיה שסבלה כל חיה, וסבלה פי כמה במותה רק בגלל שאנו הצלחנו מתישהו בהתפתחות שלנו לשעבד את בעלי החיים לתאוותינו וצרכינו.

סטייק אחד = 200 מקלחות

לפני יומיים עברתי כהרגלי על התמונות באינסטגרם.
וכרגיל מידי פעם יש בפיד תמונות של בשר.
בתור טבעוני חדש, התמונות האלו מאתגרות לצפיה.
מצד אחד אני עדיין יכול להסתכל עליהם דרך העיניים הישנות שרואות בהן סטייק טעים.
אבל יותר מכך אני רואה בתמונות האלו את האיבר המדמם והחרוך מגופתה של פרה.
פרה שסבלה כל חיה, וסבלה פי כמה במותה רק בגלל שאנו הצלחנו מתישהו בהתפתחות שלנו לשעבד את בעלי החיים לתאוותינו וצרכינו.

הפעם לא עברתי הלאה,
ובמקרה או לא – היתה זאת תמונה של סטייק שגיא פינס העלה,
300 לייקים ותשבוחות מכאן עד שם של אוהדיו ומעריציו מהטלוויזיה על טעמה של החיה המסכנה.
אז נתתי לטבעוני החדש שבי להגיב במלוא העוצמה על התמונה של האיבר המדמם.
תגובה ארוכה ומשוקעת, די תקיפה, כי כשמבינים שהמציאות הנוכחית כל כך מזעזעת,
קשה מאוד להמשיך בליטופים ומילים מתוקות.

כעבור יום גיא הגיב, על כך אני מכבד ומעריך אותו מאוד.
(לא קל להגיב למישהו שתוקף אותך על תמונה שמבחינתך היא תמימה ומאוד לגיטימית.)

וכאן פרסמתי את תגובתי האחרונה אליו, שבינתיים נותרה ללא מענה.

אני חושב שמהתשובה אפשר להבין גם את השיחה,
אם תרצו את הסיפור המלא, תוכלו לעבור לתמונה של גיא.

 

"תודה גיא על התשובה.

יש בה כמה טעויות נפוצות:
המין האנושי אכן אכל בשר במשך דורות, באותה מידה הוא רצח ואנס את אויביו, שיעבד את השחורים והתייחס לנשים כאל נחותות.
למזלנו אנחנו מתפתחים כל הזמן ומפסיקים לעשות את שגיאות אבותינו.
פתרון אמיתי לתזונה הן מבחינה בריאותית, מבחינה אקולוגית, מבחינת חלוקת משאבים בעולם ומבחינה מוסרית, הוא תזונה מן הצומח. בתזונה מן הצומח יש את כל מרכיבי התזונה שאנו צריכים, והיא אף בריאה יותר – מורידה באופן משמעותי את סיכון הסרטן, להתקפי לב ולסכרת.
ממליץ לך בחום לראות את הסרט "מזלגות במקום סכינים" שמסביר את הנושא לעומק.

מבחינה אקולוגית וחלוקת משאבים – חשבת פעם כמה מזון צמחי ומים הושקעו על מנת לייצר את הסטייק הטעים שבתמונה?
אני לא שמתי לב לנתון הזה עד ששמו לי אותו מול הפנים.

זה די מדהים:
בשביל לייצר 450 גרם של סטייק צריך 9084(!) ליטר של מים,
לשם השוואה צריך 96 ליטר בשביל אותה כמות של חיטה ובמקלחת של עשר דקות אנחנו משתמשים בין 20 ל-160 ליטר מים.
כל סטייק כזה שווה ל-50 עד 450 מקלחות!
תבדוק את הנתון הזה, כי זה פשוט מדהים להבין את זה.

ולא רק מים צריך בשביל הסטייק הזה אלא גם מזון צמחי (בעיקר סויה או תירס)
נכון להיום 70 אחוז מהגידולים בארצות הברית הולכים לבעלי החיים, על מנת ש-16 קילו של דגנים יהפכו לקילו בודד של בשר.
כלומר מדובר כאן בתעשייה הכי לא אפקטיבית שיש,
אנחנו כורתים יערות בשביל לגדל סויה שהולכת לבקר,
משמידים את כדור הארץ בשביל שיהיה לנו נעים בבלוטות הטעם,
כאשר אנחנו יכולים להשתמש בהרבה פחות משאבים ולהאכיל הרבה יותר אנשים ברגע שנעבור לתזונה צמחית.

כדאי גם להסתכל מהיבט של זיהום אוויר וגזי החממה – כי תעשיית החי פולטת יותר גזים מאשר כל התחבורה (רכבים, מטוסים ורכבות).

ולהצעתך המגניבה –
בתור ראש ממשלה הייתי עושה שלוש פעולות פשוטות:
מחייב את היצרנים להציג באתר שלהם וידאו שיראה את השלבים העיקריים בתהליך ייצור של כל מזון,
כי לו היינו רואים את שלב בית המטבחיים – באופן מיידי 80 אחוז מהאוכלוסייה בישראל היתה מפסיקה לשלם בשביל הרג בעלי חיים.
אנחנו אנשים טובים שלא רוצים לפגוע בבעלי חיים, התעשייה הזאת מתקיימת בזכות הנתק שיש לנו בראש בין סטייק ,שיפוד או שאוורמה לבין פרה, תרנגול או כבשה.
בזכות הנתק ובזכות העובדה שרובינו מעולם לא הכרנו את החיות האלו, מעולם לא הבנו שיש להם יכולות, רגשות, רצונות לפחות כמו לכלבים וחתולים שלנו שאנחנו כל כך אוהבים.
נסה ללכת היום לצלם בבית מטבחיים, החוליה המוסתרת בשרשרת, ותראה איך מונעים את זה ממך בכל דרך.

2) הייתי מנחה את משרד הבריאות לשים ציון בריאות על כל אריזה, שהציבור ידע את ההשלכות הבריאותיות של הדברים שאותם הוא מכניס לגוף.

3) ואתה כבר בטח יכול לנחש את הפעולה השלישית – שעל כל אריזה יופיע גם ציון של משרד הסביבה,
שמייצג את רמת הזיהום וכמות המשאבים שהושקעו בכל פריט מזון.
שלושת הנתונים האלו היו פוקחים את עיניינו לעשות בחירות שהן יותר מוסריות, יותר בריאות ויותר אקולוגיות.

אם תרצה אשמח לתת הפניות למקורות מידע אמינים שתומכים בכל מה שכתבתי.
הידע כבר קיים, זה פשוט תפיסה תרבותית, מערכות שיווק והרגלי חיים ישנים שמונעים מאיתנו לראות אותו."

 

קישורים שתומכים בכל הנאמר כאן:

ההיבט הבריאותי:

ההיבט האקולוגי:

ההיבט המוסרי:

התמונה שהעלה גיא פינס והדיון המלא נמצאים כאן:

מותר לגנוב חלב?

הלילה הזה שקט.
אף פרה לא יולדת, אף פרה לא גועה.
100 מטרים מחלון ביתי יש רפת.
300 מטרים לכיוון אחר יש תינוקיה לעגלים ולעגלות.
מאז שנחשפתי לסודות תעשיית החלב זה מפריע לי, ולכן אחרי התלבטות ארוכה אני כותב על זה.
כעת כשפרה גועה בלי הפסקה אני יודע שאלו צעקות הלידה או זעקות לעגלים שהופרדו מהן מיד אחר לידתם.
הן יולדות כל שנה, כלומר, מכניסים אותן להריון כפוי כל שנה על מנת שיהיה להן חלב (כמו לבני אדם, כמו לכל בעל חיים אחר – גם לפרה יש חלב רק לאחר הלידה)
מיד עם הלידה מפרידים את העגל או העגלה על מנת שהחלב לא יתבזבז עליהן ושאמם תוכל לחזור לעבודות השאיבה.
העגלים גדלים בתוך כלובים, לבדם ללא אמם שנשארת דואגת, זועקת ברפת.
אנחנו שותים להם את החלב.

הלילה הזה שקט.
אף פרה לא יולדת, אף פרה לא גועה.
100 מטרים מחלון ביתי יש רפת.
300 מטרים לכיוון אחר יש תינוקיה לעגלים ולעגלות.
מאז שנחשפתי לסודות תעשיית החלב זה מפריע לי, ולכן אחרי התלבטות ארוכה אני כותב על זה.
כעת כשפרה גועה בלי הפסקה אני יודע שאלו צעקות הלידה או זעקות לעגלים שהופרדו מהן מיד אחר לידתם.
הן יולדות כל שנה, כלומר, מכניסים אותן להריון כפוי כל שנה על מנת שיהיה להן חלב (כמו לבני אדם, כמו לכל בעל חיים אחר – גם לפרה יש חלב רק לאחר הלידה)
מיד עם הלידה מפרידים את העגל או העגלה על מנת שהחלב לא יתבזבז עליהן ושאמם תוכל לחזור לעבודות השאיבה.
העגלים גדלים בתוך כלובים, לבדם ללא אמם שנשארת דואגת, זועקת ברפת.
אנחנו שותים להם את החלב.

המידע הזה הצליח להישאר בסוד עבור רוב האנשים,
תנובה עושה מאמצים ללמד אותנו כשאנו עוד קטנים שהפרה נותנת לנו חלב.

רק בשנים האחרונות, בעיקר בזכות האינטרנט נפתחה לנו האפשרות להבין שהפרה לא נותנת לנו חלב,
אלא שהרפתנים משעבדים את חייה, את ריחמה, את עטיניה וגונבים ממנה חלב.
הרפתנים אינם עושים זאת מתוך רשעות, אלא בגלל ״שזאת העבודה ואלה החיים״ הם גדלו בתקופה בה חשבו שחלב זה מזון בריאות,
ורצו לעשות משהו טוב עבור הקיבוץ, המושב, ישראל.

רק בשנים האחרונות התחלנו להיחשף למידע שהחלב בעצם לא בריא לנו, שרובנו רגישים ללקטוז, שחלקנו אלרגיים לחלבון החלב, שהחלב הוא מזון שמיועד לגרום לגדילה מהירה (וחלב פרה לגדילה מהירה מידי לעומת חלב אם) ומחקרים מהעשורים האחרונים מצביעים על הקשר בין חלב, סרטן וסכרת.

אבל בואו נעזוב רגע את הנושא הבריאותי, חזרה לנושא המוסרי.
רובנו רוצים לראות בעצמנו אנשים טובים ומוסריים.
אנשים שמחפשים לעשות צדק.
ובמקרה של צריכת חלב פרה וגבינות, היתה תקופה בה זה היה מוסרי:
בתקופת הבורות.

כשהיינו בורים וקנינו את ההסבר של תנובה – אז לא היתה בעיה מוסרית לקחת חלב, גבינה, ארטיק מהמדף.
אבל ברגע שהשקר נחשף ורמת המודעות שלנו עלתה, ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו לא מקבלים חלב מהפרה אלה גונבים אותו לעגל שלה – החוקים משתנים.

כעת על מנת שנוכל להישאר אנשים טובים בעיני עצמנו,
נצטרך בצורה כלשהי להצדיק את הגניבה של החלב מהפרה.

יש כמה טיעונים שעולים במטרה להצדיק את צריכת חלב הפרה:

אנחנו בראש שרשרת המזון.
במילים אחרות המשמעות של האמירה הזאת היא שאנחנו החזקים ולכן אנחנו יכולים לקחת מחלשים.
אבל אם החזק לוקח מהחלש, אז אנו צריכים לקבל באהבה את המיסים של המדינה, את התנהגות הטייקונים, הונאות, גניבות – אם מישהו חזק יותר והצליח לקחת מאיתנו – זה לגיטימי עפ״י הטיעון הזה שהחזק לוקח מהחלש.
אין סיבה לבקש צדק כלשהו אם אלו החוקים.

לרובינו ברור ש״החזק לוקח מהחלש״ זאת התנהגות והשקפה ברברית ששייכת להיסטוריה האפלה של המין האנושי,
לרובינו ברור שאנו רוצים לחיות בעולם שדואג גם לחלשים ועושה עמם חסד.
אז הטיעון הזה יורד.

טיעון אחר שאפשר לעלות זה שאנחנו צריכים חלב בשביל הישרדות, או בשביל סידן, אז בעצם אין לנו ברירה, וצריך לשתות חלב.
אבל בדיקה מהירה באינטרנט תעלה שכמו כל בעל חיים אחר (אף בעל חיים בטבע לא צורך חלב אחרי גיל הינקות) – גם אנו יכולים לקבל את כל המרכיבים החיוניים לנו ובוודאי את הסידן, בשפע ואף בצורה בריאה יותר מתזונה צמחית.
אז גם טיעון ההישרדות יורד. (אם נתקע איזה יום על אי בודד. שממה, רק אנחנו ופרה אחת עם עטינים מלאים חלב, אז הטיעון יכול להיות לגיטימי, בתיאבון…)

מה נשאר?
נשאר הטיעון שחלב וגבינות זה טעים מאוד ואנחנו מכורים להם.
כאן יש אמת, אנחנו באמת מכורים לחלב וגבינות, אשר בתוכם חומר ממכר שנועד ככל הנראה לגרום לעגל להתמכר בצורה עדינה לחלב אימו וכך להישאר תמיד קרוב אליה.
ואכן, אין ספק שזה מאכל טעים.
אבל האם ״טעים לי״ מצדיק גניבה ושיעבוד של בעל חיים?
אולי עבור חלק מהאנשים כן, אבל אז בשביל היושרה הפנימית שיבינו שהם בוחרים לחיות בעולם שבו החזק לוקח מהחלש.

טיעון אחרון שעולה לפעמים – זה שהפרה היא חיה מטומטמת, ללא רגשות, ללא מחשבות, ולכן זה בסדר להשתמש ביכולות שלה להפיק חלב, ולא צריך לעשות מכך סיפור.
אז לגבי חוכמתה של הפרה, אפשר לשאול כל רפתן והוא יספר על כך שהפרות חכמות, מזהות את הרפתנים, אפילו דואגות להם:

מתברר שיש עובדים שלא מסוגלים להגיע לעבודה ביום שבו הפרות שנחלבו במשך שנים נמכרות לשחיטה. “היתה פה פרה אחת”, אודי מספר, “קראו לה פרנה. החבר’ה נקשרו אליה, היא היתה מאוד חביבה. כשרפתנים היו נכנסים לסככה היא היתה באה אליהם ומתעניינת בהם, והם היו מלטפים אותה, והיו יכולים להחזיק אותה והכל. אז כשהיא הלכה, הם אמרו לי: ‘אנחנו לא רוצים להיות פה’”.
מתוך שקר לבן: סיור ברפתות והדירים של משק החלב הישראלי, מוסף הארץ.

כשמכירים פרות מתברר אפילו שיש להם הומור ויכולות משחק, בדיוק כמו לכלבים שלנו:

אז גם הטיעון על חיות לא אינטליגנטיות נופל,
אם לא נכניס את הכלבים והחתולים שלנו לתוך תעשייה שתשאב מהם חלב ותפריד מהם את גוריהם, אין סיבה מוצדקת לעשות זאת לפרות.

הבחירה המוסרית

בסופו של דבר ברגע שעלתה המודעות שלנו והבנו שאופן הפקת החלב אינו מוסרי – אז אנחנו נדרשים לעשות בחירה.

הבחירה המוסרית היחידה שמצאתי היא לשנות את ההרגל ולהפסיק לגמרי את הצריכה של חלב ומוצריו.

פעולה כזאת יוצרת תחושה טובה, תחושה אמיתית שעשינו מעשה טוב,
שעשינו צדק עם בעל חיים אחד נוסף שלא יוולד לתוך חיי שיעבוד.
פעולה כזאת גם מתגמלת את הגוף שלנו, שמרגיש הרבה יותר טוב ללא חלב וגבינות.

למזלנו, יש היום שפע של משקאות ומוצרים ״כמו גבינה״ שעושים את הגמילה הרבה יותר קלה.

 

אם אתם מכירים טיעונים נוספים המצדיקים המשך צריכת חלב ומוצריו אשמח לשמוע ולהתייחס.

שואפים למצויינות והורסים כל חלקה טובה?

יש לנו תכונה מדהימה – אנחנו יודעים איך הדברים צריכים להיראות בצורה האידיאלית שלהם,

ואז ברגע שאנחנו פוגשים את המציאות, שאף פעם לא מושלמת – רובנו מיד עוברים להתמקד בחלק הלא מושלם, לבקר אותו, לבכות ממנו, לסבול ממנו.
אנחנו כל הזמן משווים בין התמונה האידאלית שיש לה בראש לבין המציאות.
ובהשוואה הזאת המציאות (כמעט) תמיד מפסידה.

מה הפתרון?

הפתרון: לבלות זמן עם עצמנו – כל תלונה שיש לנו כלפי מישהו אחר להיות אמיצים ולשאול את עצמנו האם גם אנחנו נופלים בכך לפעמים.
לא תמיד התשובה תהיה חיובית, ובכל זאת תמיד חשוב לבדוק, כי במקומות שבהם נגלה שגם אנחנו כך,צמיד תהיה לנו הרבה יותר חמלה כלפי האדם השני.

2) לשאול את עצמנו – האם זה מקדם אותי
לפעמים אנחנו חיים על אוטומט בלי יכולת בחירה כמעט – כשמישהו זורק לנו הערה מעליבה – אנחנו חייבים מייד להגיב, 

והנה מתחילה מריבה שאולי לעולם לא תסתיים.

במקום זה פעמים רבות, אם רק נעצור שנייה ונחשוב, נגיע למסקנה עדיף לנו להתעלם מההערה.

יש לנו תכונה מדהימה – אנחנו יודעים איך הדברים צריכים להיראות בצורה האידיאלית שלהם,
ואז ברגע שאנחנו פוגשים את המציאות, שאף פעם לא מושלמת – רובנו מיד עוברים להתמקד בחלק הלא מושלם, לבקר אותו, לבכות ממנו, לסבול ממנו.

אנחנו כל הזמן משווים בין התמונה האידאלית שבראשינו לבין המציאות.
ובהשוואה הזאת המציאות (כמעט) תמיד מפסידה.

מה הפתרון?
לזרוק את התמונה האידאלית או להתעלם ממנה.
להתבונן במה שיש במציאות ולראות את הדברים הטובים בה.
אם יש משהו פרקטי שאתם יכולים לעשות על מנת לשפר, עשו זאת, בלי הרבה דיבורים, בלי כעס ובלי רגשות שליילים.
אם אין – דברו על החלקים הטובים שבמציאות,
זינחו לגמרי את ההרגל הכפייתי של ההתעסקות במה לא בסדר.

ההתעסקות במה לא בסדר ממלאת את הסביבה שלנו בביקורת,
היא מכלה אנרגיות ומורידה את החשק להיות בעשייה.

לעומתה ההתמקדות בדברים הטובים מעצימה את כל הסביבה שלנו. אותנו. ומעודדת עשייה נוספת ורצון לשיפור.

זה פשוט – פירגון גורם לאנשים לצמוח ולעשות טוב יותר.
ביקורת מקטינה אותם ומורידה מהם את החשק לעשות.

רק בפעמים נדירות ביותר השתמשו בביקורת, וגם אז עיטפו אותה בפרגונים על הדברים הטובים.

באהבה

חזרתי מהמקלחת של הויפאסנה

אם זאת היתה מקלחת מהסוג הרגיל לא הייתי טורח לכתוב על זה בלוג,
אבל ויפאנסה זאת מקלחת לנפש, מקלחת של עשרה ימים שבהם רוב היום מארבע וחצי בבוקר עד 9 בלילה – מתרגלים מדיטציה עפ"י הנחיות ברורות וקלות.
המון דברים התנקו לתמיד – כעסים, כאבים, תשוקות מיותרות, פגיעות שחוויתי.
עכשיו הכתפיים שוב רפויות, הראש מורם ומיושר והגב יישר ומתוח, כל נקודות הכאב הרגשי חלפו ועברו.
וכשאין מסע כבד על כתפי המחשבה יכולה להיות צלולה יותר, עמוקה, איכותית ויצירתית יותר – המחשבה חופשית ליצור מציאות טובה יותר.

אם זאת היתה מקלחת מהסוג הרגיל לא הייתי טורח לכתוב על זה בלוג,

אבל ויפאנסה זאת מקלחת לנפש, מקלחת של עשרה ימים שבהם רוב היום מארבע וחצי בבוקר עד 9 בלילה – מתרגלים מדיטציה עפ"י הנחיות ברורות וקלות.
המון דברים התנקו לתמיד – כעסים, כאבים, תשוקות מיותרות, פגיעות שחוויתי.
עכשיו הכתפיים שוב רפויות, הראש מורם ומיושר והגב יישר ומתוח, כל נקודות הכאב הרגשי חלפו ועברו.
וכשאין מסע כבד על כתפי המחשבה יכולה להיות צלולה יותר, עמוקה, איכותית ויצירתית יותר – המחשבה חופשית ליצור מציאות טובה יותר.

אחד התסכולים שעלה ביום השני לקורס היה – איך קרה שעבר כל כך הרבה זמן בין הקורס הקודם שעשיתי לקורס הנוכחי.
את הקורס הקודם עשיתי באוגוסט 2007, מיד כשחזרתי לארץ מקמבודיה.
הוא הביא אותי לגבהים חדשים, לנקיון ושלווה פנימית עצומה.

אך מאז – חמש שנים של רכבת הרים ישראלית עם מעט מאוד עצירות להתרעננות, כשאף אחת מהם לא עמוקה וייסודית כמו שהויפאסנה תמיד יוצרת.

סדר היום בקורס הויפאסנה
סדר היום בקורס הויפאסנה

לפעמים כשהרכבת צוללת למטה קל לשכוח שיש למעלה אוויר נקי, שיש מקום של שלווה פנימית שאליו אני יכול לחזור אם רק אעשה עבודת נקיון,
כבר שכחתי שהשלווה הפנימית לא צריכה להיות תלויה בנסיבות של החיים, באם יש כסף בבנק או אין, באם יש או אין אהבה וזוגיות, באם הפרוייקט בעסק עובד או לא.
השלווה הפנימית יכולה ללוות אותי תמיד.
עכשיו אחרי הקורס אני זוכר את זה ומרגיש את זה.
מקווה שהפעם לא אשכח שוב.

 

לא רק הרגש מתנקה בויפאסנה, אלא גם המחשבות.
מאות ג'יגה בייט של מידע העמסתי על המוח בלי הפסקה, עוד כתבה ועוד חדשות ועוד דיון וסטטוסים ועשרות וידאו ביו-טיוב, בלי זמן לעבד את הכל.
כשמנסים לשבת ולחשוב לעומק על דברים כשהמוח עמוס כל כך – קשה להתרכז בנושא אחד יותר מכמה דקות, ומחשבות רבות קופצות ומפריעות למיקוד בנושא, כולן מתחרות על זמן "העיבוד" של המוח.
וכך המחשבה שלנו נשארת שיטחית ובהתאמה גם התוצאות.
המדיטציה הזאת היא כדיאטה למחשבות, או יותר דומה לניקוי בעזרת צום מיצים.
שותים רק מיץ אחד של מידע במשך כל העשרה ימים האלו:
מידע על מנגנון הנפש שלנו – על הקשר בין המחשבות, הרגש והתגובות האוטומטיות שברוב המקרים אנחנו שפוטים שלהם, בלי יכולות בחירה (העליבו אותנו – נעלב ונפגע חזרה, פגעו בנו – נפגע, בלי לדעת שיש לנו אפשרות אחרת),
מידע על הדרך איך להשתחרר מהדפוס האוטומטי שפועל בנו, ואיך גם להשתחרר מהסבל שלנו.
ומפסיקים כל סוג של מידע אחר – לא עיתונים, לא ספרים, לא טלוויזיה, לא שיחות עם המשתתפים האחרים (שומרים על שתיקה נאצלת)
ואז המוח מתנקה.
בתוך יומיים שלושה המוח הפסיק לקפוץ בין עשרות הנושאים שהיו פתוחים ויכל להכנס למחשבות עמוקות.

והמחשבות העמוקות מצד אחד, יחד עם השקט והאזורים של מדיטציה אמיתית בלי מחשבה – שניהם יחד הביאו תובנות עמוקות ורעיונות חדשים מדהימים לחיים.
היום עשיתי רשימה מהירה ביומן שלי – עמוד וחצי מלא בתובנות ורעיונות שעלו. חלקם ליישום מיידי, אחרים לעתיד הקרוב והרחוק.

 
אם זה נשמע לכם מעניין, אשמח להמליץ לכם בפה מלא ללכת על זה.
זה קשה בימים הראשונים, אבל זה שווה כל רגע וכל מאמץ.
לא צריך לשנות את הדת בשביל זה וגם לא את החיים.
רק זה מוריד מאיתנו משקל עודף ומאפשר לנו לעשות צעד גדול לחיים יותר משמעותיים ויותר שמחים.

בכל פעם שעשיתי קורס כזה השתפרו חיי.

למידע נוסף על הקורס תוכלו לבקר באתר http://www.il.dhamma.org/

 

 

 

זרעים של רעיונות | או עשרת הדברים שעובדים עבורי

מה אם כל אחד היה משתף את הטיפים והדברים שבאמת עוזרים לו או לה בחיים?
כמה היינו יכולים ללמוד מכך, לקבל השראה ולקחת אלינו את מה שמתאים לנו,
להשאיר בצד את מה שלא.
מתוך המחשבה הזאת החלטתי לשתף את עשרת הדברים שעובדים עבורי.
אין כאן נסיון לשכנע אנשים בנכונות הדברים.

אלא פשוט רשימה של דברים שמקדמים אותי בימים אלו, אולי בעתיד זה ישתנה.

מה אם כל אחד היה משתף את הטיפים והדברים שבאמת עוזרים לו או לה בחיים?
כמה היינו יכולים ללמוד מכך, לקבל השראה ולקחת אלינו את מה שמתאים לנו,
להשאיר בצד את מה שלא.
מתוך המחשבה הזאת החלטתי לשתף את עשרת הדברים שעובדים עבורי.
אין כאן נסיון לשכנע אנשים בנכונות הדברים.

אלא פשוט רשימה של דברים שמקדמים אותי בימים אלו, אולי בעתיד זה ישתנה.

  1. תזונה
    בשלושת השנים האחרונות עשיתי מהפך מקצה לקצה בתזונה שלי,
    לפני – חשבתי וטענתי שאני בסך הכל אוכל די בריא, אולי צריך טיפה יותר ירקות.
    היום אני יודע עד כמה זה לא היה בריא.
    אפשר לכתוב ספר שלם על הדברים שלמדתי בשלושת השנים האחרונות, במקום זה אני אתן לכם את שלושת התובנות העיקריות שאליהן הגעתי עם קישורים למקומות בהם למדתי אותם:

    א. תזונה ללא כימיקלים, מינימום מזון מעובד, ללא חומרים משמרים או ריסוס.
    הכותרת הזאת אומרת במילים אחרות שרוב הדברים שאנו קונים בסופר הרגיל יורדים מהפרק.
    לכן אנחנו משתדלים לקנות רק בחנויות הטבע האורגניות.
    יקר, כולם אומרים לי.
    ואני עונה להם שזאת ההשקעה והחסכון הכי טוב שאני יכול לעשות.
    לשלם קצת יותר עכשיו, ולחסוך הון על מרפאות, אישפוזים, ימי מחלה ועוד צרות.
    זה שווה את זה.
    הגוף נהיה הרבה יותר בריא, המוח הרבה יותר עירני.
    השינוי קרה אחרי שהשתתפתי בסדנת של ד"ר איילת רוזנפלד, פתאום היה לי מספיק מידע להבין עד כמה האוכל עם המשמרים, השומן הצמחי, ומאות הכימיקלים שמוסיפים למזון מרעילים אותנו.
    האתר של ד"ר איילת רוזנפלד

    ב. ניקוי רעלים
    בחודש מאי השנה עשיתי סדנת ניקוי רעלים אצל איה הוד, חמישה שבועות של שתיית מיצים + מבחר מצומצם של מזון (אבל לא לדאוג, לא נשארים רעבים).
    הניקוי הביא את הגוף והמוח לרמות חדשות של אנרגיה שהוא לא הכיר קודם.
    הסדנה הזאת גם חיזקה אצלי את ההבנה שאני בכיוון הנכון בבחירה שלא לאכול מזון מעובד (מהסעיף הקודם) – ראיתי זאת בכמה קל היה לי לעבור את הסדנה לעומת כמה קשה היה לחלק מהמשתתפים האחרים.
    האתר של איה הוד

    ג. טבעונות
    טבעונות נכנסה לחיי לפני חצי שנה לאחר צפייה בוידאו הזה שסידר עבורי את כל העובדות מחדש.
    פתאום חזרתי להרגיש כמו בן 18 שוב – מבחינת רמות האנרגיה והתחושה הטובה.

  2. ספורט
    ביוני 2008 שמעתי את ההרצאה של אלון אולמן בכנס השנתי של אמיר הרדוף.
    מהאנרגיות שקיבלתי מההרצאה – התחלתי לרוץ.
    בשבוע הראשון רצתי עם נעלי קרוקס, כי במילא אחרי 400 מטרים הייתי נשפך.
    לאט לאט המרחקים גדלו, והיום אני מכור לריצה. זאת אחת ההנאות הגדולות שלי.
    התחושה שאחרי הריצה, הרעיונות שבאים בזמן הריצה – שווים הכל.
    עפ"י אנדומונדו אני רץ כעת בין 30 ל-60 ק"מ בשבוע.
    בדרך היה משבר של כאבי ברכיים – שעבר במהירות כאשר התחלתי, בהמלצת רופא ספורט, לעשות בחדר כושר תרגילים שמחזקים את שרירי הירך.
    לאחרונה הקמתי קבוצת פייסבוק לרצים בתל-אביב, אנחנו רצים יחד פעמיים בשבוע.
    אם אתם רוצים לבוא לרוץ איתנו – תצטרפו אנדורפין – רצים יחד בתל אביב 
  3. חברים

    ההצלחה שלי, הדירה שבא אני נמצא, כל הדברים הטובים שעשיתי בשנתיים האחרונות יצאו לפועל בזכות סביבה תומכת.
    בזכות היכולת להתייעץ עם חברים, עם אנשים חיוביים, שמאמינים בי ואומרים לי "כן! זה רעיון מצויין!" בזכותם ובזכות המשפט הזה קורים הדברים הטובים.

  4. לימוד מתמיד

    על האייפון שלי מותקנת האפליקציה של Audible, עם מנוי באתר לספר אחד כל חודש.
    אלו ספרי שמע באנגלית, בדרך כלל מוקראים ע"י הסופר עצמו.
    נוח מאוד לגמוע ספרים כך, בנסיעה, בארגוני הבית, בשטיפת כלים.

    ספרים מומלצים מהחצי שנה האחרונה (התמונה מובילה לדף הספר באתר):

        

    וספר נוסף שהורדתי היום ואני מתרגש למצוא בו את אותם רעיונות עליהם אני מדבר בימים אלו:

    חוץ מהספרים, בכל הזדמנות שיש לי, אצפה בהרצאות החדשות שבאתר TED
    זה מבחינתי המקור לרעיונות להשראה, ולהבין לאן העולם שלנו מתפתח.

     

  5. שאיפות גבוהות

    אני מבין שאתקדם בדיוק לאן שאני מכוון. אם לא אכוון גבוה, אם לא תהיה לי מטרה אליה אני רוצה להגיע – בטוח שלא אגיע לשם.

     

  6. דיאטת מידע
    אנחנו מ-ו-פ-ג-ז-י-ם היום במידע שאינו בריא לנו.
    בעיקר משלושה גורמים שמתחרים על תשומת הלב שלנו למטרות רווח:
    חברות פרסום, רשתות טלוויזיה, חברות של חדשות ועיתונים.התחרות והרצון לרווח גורם להם להקצין את המסרים.
    המפרסמים מנסים להזיז אותנו לקנות, גם במחיר של לגרום לנו להרגיש לא טוב כלפי עצמנו (ע.ע. פרסומות לאופנה)
    רשתות הטלוויזיה והחדשות יחד איתם – צריכות לזעזע על מנת לקבל את הרייטינג, ולכן כל כך הרבה תוכן מנופח, מוצא מהקשר ומוגש עם תוספות של רגש מיותר, פרשנויות קיצוניות של כתבים וניסוחים קשים.
    אני לא נותן לזה להגיע אלי,זאת תהיה חוסר אחריות.בטלוויזיה שיש לנו בבית עשינו עד כה שימוש שלוש פעמים בשנה וחצי האחרונות.ברכב אני שומע מוסיקה או את הספרים וההרצאות שעל הטלפון,
    לדפי הבית של אתרי החדשות אני נכנס אולי אחת לשבוע. (וזה גם יותר מידי)אני חושב שבעתיד אנשים יהיו הרבה יותר מודעים לכך שכמו שאי אפשר לאכול כמויות של ג'אנק-פוד לגופנו בלי שנסבול מהתוצאות,
    כך גם אי אפשר לצרוך מידע זבל לראש שלנו מבלי לסבול מתסמינים קשים של:
    עצבנות, כעס, ביקורתיות, דכאון וחוסר יצירתיות.
  7. התפתחות רוחנית

    כשיצאתי להודו בגיל 23 אחרי הצבא, החלטתי שאני הולך לנסות לבדוק מה יש "בעולם הרוח" של הודו.
    השאיפה לגלות הובילה אותי לקורס רייקי, לויפאסנה של עשרה ימים, לויפאסנה נוספת של 16 יום בתאילנד, לקורס רייקי נוסף,
    ובקמבודיה, שם גרתי שלוש שנים, לסדנאות של יוגה ביערות, מדיטציות שבועיות, קורס אווטאר. (כל זה לצד ניהול של דפי זהב קמבודיה)
    חזרה לישראל – 2 קורסי טתא-הילינג, ויפאסנה נוספת ולימודי קבלה.

    קצרה היריעה מלתאר כאן את כל היתרונות שקיבלתי מכל אלו.
    דבר אחד אבל אני יכול לומר בוודאות – כל התפתחות שאנו עושים לצד הרוחני, מביאה לנו תוצאות טובות ופרסים בעולם הגשמי. תבדקו.

  8. התנדבות
    יצא לי להתנדב די הרבה בשנים האחרונות.
    כמו בסעיף הקודם – כל פעם שאנחנו מתנדבים אנחנו מרוויחים משהו עצום.
    החל מאושר מיידי שנגרם לנו כתוצאה מעשיית משהו טוב (ראו את המחקרים של ד"ר טל בן שחר מתחום הפסיכולוגיה החיובית)
    דרך האנשים שאנו פוגשים,
    ועד יתרון מיוחד שמצאתי – הרבה מהמחקר ופיתוח שאני עושה עבור העסק שלי אני מבצע  בקלות במסגרות בהם אני מתנדב, זאת בגלל שבהתנדבות אין לקוחות משלמים ויש יותר חופש פעולה.
  9. הקשבה לאינטואיציה

    לאחרונה אני לומד יותר ויותר להקשיב לאינטואיציה, ולעשות חלק מהדברים לא בגלל שהם הגיוניים ומשתלמים, אלא בגלל שאני מרגיש שאני רוצה לעשות אותם.
    בינתיים זה מוכיח את עצמו מאוד.
    לדוגמה – הקמפיין של יום ההולדת, שכעת הוביל גם לכתיבה של המסמך הזה, נולד מאינטואיציה.
    הכניסה לפייסבוק לעסקים לפני שנתיים – הגיעה מאינטואיציה, לעולם השידורים החיים באינטרנט – מאינטואיציה, הקמת שרות הנינג'ות האינטרנטיות… ועוד.

  10. פייסבוק

    אני מאוהב ברשת הזאת ובמה שהיא הביאה.
    בעיני זאת הרשת שנותנת את הכוח חזרה לאנשים, שגורמת לאנשים במדינה שלנו להכיר שוב אחד את השני, לא דרך העיניים של התקשורת, אלא באופן בלתי אמצעי.
    לדבר, לגבש דעות, להיות איכפתיים וללוות אחד את השני בחיים.
    נכון יש שם לפעמים צעקות, יש לפעמים מראות קשים.
    אבל כמו שאני רואה את זה, זה בגלל שבמשך כל כך הרבה שנים היינו מנותקים ושמרנו את הכל בבטן.
    זה הזמן שבו מלבנים כעת את הדברים.

     

     

     

    זהו, אז אלו הן עשרת הדברים שעובדים עבורי,
    ומה עבורכם?
    אשמח לקרוא.
    אם תרצו לשתף בתגובות, או לפרסם אצלכם ולשים כאן קישור – הכל הולך.
    אשמח לקרוא.

     

בוקר טוב, זמן להביט במציאות הנוכחית. רגע לפני שהיא משתנה

חלק מהסרטים כאן ארוכים,
אבל כולם נבחרו בקפידה ומרתקים לצפייה.

העולם שלנו:

Home Project

המזון:

 

השתייה:

 

 

הוספת קוד מעקב הגעה לרב-מסר

אחד השידרוגים השימושיים יותר שמצאנו עבור רב-מסר, הינו קוד PHP שמאפשר לראות מאיזה קישור ומאיזה אתר הגיע הנרשם.

הוספת הקוד דורשת כמה שלבים.
צריך ידע ב-HTML על מנת לשלב את הקוד באתר.

1. הדף שלכם צריך להיות מסוגל להריץ PHP,

אם יש לכם אתר וורדפרס – אז הפלאגין PHP-exec יעשה את העבודה

2. הוסיפו לרשימת רב-מסר שדות מותאמים אישית בשם: "מקור", "אתרמקור"

(אם תרצו שמות אחרים לשדות, דאגו לשנות אותם גם בקוד)

3. וודאו שבטופס הרב-מסר מסומן שהטופס יקלוט את הנתונים עבור שני השדות החדשים שיצרתם.

3. הוסיפו את הקוד הבא אל תוך קוד הטופס
בדרך כלל נוסיף אותו באזור של כל השדות החבויים

<input type="hidden" name="fields[מקור]" value="<?PHP echo $_GET['ref']; ?>" />

<input type="hidden" name="fields[אתרמקור]" value="<?php echo $_SERVER['HTTP_REFERER']; ?>" />

4. הקוד יחפש ערך יהיה לאחר פרמטר ref בקישור.
לדוגמא – אם הקישור יהיה www.mysite.com/?p=123&ref=omry
הקוד יקח את הערך "omry" ויזין אותו לתוך שדה "מקור".

כפי שציינתי ההדרכה הזאת מיועדת לאנשים עם רקע בתכנות שפות אינטרנט,
כל האחרים מוזמנים לקבל ליווי והדרכה משרות הנינג'ות שלנו:
http://Ninja.face4biz.co.il