חזרתי מהמקלחת של הויפאסנה

אם זאת היתה מקלחת מהסוג הרגיל לא הייתי טורח לכתוב על זה בלוג,
אבל ויפאנסה זאת מקלחת לנפש, מקלחת של עשרה ימים שבהם רוב היום מארבע וחצי בבוקר עד 9 בלילה – מתרגלים מדיטציה עפ"י הנחיות ברורות וקלות.
המון דברים התנקו לתמיד – כעסים, כאבים, תשוקות מיותרות, פגיעות שחוויתי.
עכשיו הכתפיים שוב רפויות, הראש מורם ומיושר והגב יישר ומתוח, כל נקודות הכאב הרגשי חלפו ועברו.
וכשאין מסע כבד על כתפי המחשבה יכולה להיות צלולה יותר, עמוקה, איכותית ויצירתית יותר – המחשבה חופשית ליצור מציאות טובה יותר.

אם זאת היתה מקלחת מהסוג הרגיל לא הייתי טורח לכתוב על זה בלוג,

אבל ויפאנסה זאת מקלחת לנפש, מקלחת של עשרה ימים שבהם רוב היום מארבע וחצי בבוקר עד 9 בלילה – מתרגלים מדיטציה עפ"י הנחיות ברורות וקלות.
המון דברים התנקו לתמיד – כעסים, כאבים, תשוקות מיותרות, פגיעות שחוויתי.
עכשיו הכתפיים שוב רפויות, הראש מורם ומיושר והגב יישר ומתוח, כל נקודות הכאב הרגשי חלפו ועברו.
וכשאין מסע כבד על כתפי המחשבה יכולה להיות צלולה יותר, עמוקה, איכותית ויצירתית יותר – המחשבה חופשית ליצור מציאות טובה יותר.

אחד התסכולים שעלה ביום השני לקורס היה – איך קרה שעבר כל כך הרבה זמן בין הקורס הקודם שעשיתי לקורס הנוכחי.
את הקורס הקודם עשיתי באוגוסט 2007, מיד כשחזרתי לארץ מקמבודיה.
הוא הביא אותי לגבהים חדשים, לנקיון ושלווה פנימית עצומה.

אך מאז – חמש שנים של רכבת הרים ישראלית עם מעט מאוד עצירות להתרעננות, כשאף אחת מהם לא עמוקה וייסודית כמו שהויפאסנה תמיד יוצרת.

סדר היום בקורס הויפאסנה
סדר היום בקורס הויפאסנה

לפעמים כשהרכבת צוללת למטה קל לשכוח שיש למעלה אוויר נקי, שיש מקום של שלווה פנימית שאליו אני יכול לחזור אם רק אעשה עבודת נקיון,
כבר שכחתי שהשלווה הפנימית לא צריכה להיות תלויה בנסיבות של החיים, באם יש כסף בבנק או אין, באם יש או אין אהבה וזוגיות, באם הפרוייקט בעסק עובד או לא.
השלווה הפנימית יכולה ללוות אותי תמיד.
עכשיו אחרי הקורס אני זוכר את זה ומרגיש את זה.
מקווה שהפעם לא אשכח שוב.

 

לא רק הרגש מתנקה בויפאסנה, אלא גם המחשבות.
מאות ג'יגה בייט של מידע העמסתי על המוח בלי הפסקה, עוד כתבה ועוד חדשות ועוד דיון וסטטוסים ועשרות וידאו ביו-טיוב, בלי זמן לעבד את הכל.
כשמנסים לשבת ולחשוב לעומק על דברים כשהמוח עמוס כל כך – קשה להתרכז בנושא אחד יותר מכמה דקות, ומחשבות רבות קופצות ומפריעות למיקוד בנושא, כולן מתחרות על זמן "העיבוד" של המוח.
וכך המחשבה שלנו נשארת שיטחית ובהתאמה גם התוצאות.
המדיטציה הזאת היא כדיאטה למחשבות, או יותר דומה לניקוי בעזרת צום מיצים.
שותים רק מיץ אחד של מידע במשך כל העשרה ימים האלו:
מידע על מנגנון הנפש שלנו – על הקשר בין המחשבות, הרגש והתגובות האוטומטיות שברוב המקרים אנחנו שפוטים שלהם, בלי יכולות בחירה (העליבו אותנו – נעלב ונפגע חזרה, פגעו בנו – נפגע, בלי לדעת שיש לנו אפשרות אחרת),
מידע על הדרך איך להשתחרר מהדפוס האוטומטי שפועל בנו, ואיך גם להשתחרר מהסבל שלנו.
ומפסיקים כל סוג של מידע אחר – לא עיתונים, לא ספרים, לא טלוויזיה, לא שיחות עם המשתתפים האחרים (שומרים על שתיקה נאצלת)
ואז המוח מתנקה.
בתוך יומיים שלושה המוח הפסיק לקפוץ בין עשרות הנושאים שהיו פתוחים ויכל להכנס למחשבות עמוקות.

והמחשבות העמוקות מצד אחד, יחד עם השקט והאזורים של מדיטציה אמיתית בלי מחשבה – שניהם יחד הביאו תובנות עמוקות ורעיונות חדשים מדהימים לחיים.
היום עשיתי רשימה מהירה ביומן שלי – עמוד וחצי מלא בתובנות ורעיונות שעלו. חלקם ליישום מיידי, אחרים לעתיד הקרוב והרחוק.

 
אם זה נשמע לכם מעניין, אשמח להמליץ לכם בפה מלא ללכת על זה.
זה קשה בימים הראשונים, אבל זה שווה כל רגע וכל מאמץ.
לא צריך לשנות את הדת בשביל זה וגם לא את החיים.
רק זה מוריד מאיתנו משקל עודף ומאפשר לנו לעשות צעד גדול לחיים יותר משמעותיים ויותר שמחים.

בכל פעם שעשיתי קורס כזה השתפרו חיי.

למידע נוסף על הקורס תוכלו לבקר באתר http://www.il.dhamma.org/

 

 

 

מאת: עמרי רווח

ביום יום - מנטור עסקי, מדריך ומלווה עסקים בשיווק בפייסבוק. עמרי ברשת: פייסבוק | דף פייסבוק | טוויטר | טוויטר עסקי | גוגל+ | לינקאין | יו-טיוב | פינטרסט | בלוג - שיווק בפייסבוק

5 תגובות בנושא “חזרתי מהמקלחת של הויפאסנה”

  1. הדרך בה אתה מתאר את התהליך ממש מקסימה.
    אני מתרגל מדיטציה מגיל 13, וב 2006 השתתפתי בעשרה ימים כאלו בדיוק. אני זוכר איך כל יום שאלתי את עצמי- טוב בסדר, הבנתי. אולי אני אלך היום?
    ולשמחתי נשארתי עד הסוף. חזרתי בהיר ושקט, לאחת השנים המשמעותיות והמכוננות בחיי. שנה בה התחברתי לקהילה, יצרתי זוגיות, העמקתי עוד בהרבה את המודעות שלי ונפתחתי לאהבה (המסע אל עצמי), ובסוף התחתנתי (-:
    היום רגעי האושר הזה, אושר שאינו תלוי בדבר, מופיעים הרבה יותר בחיים שלי.
    ואחד הכלים שיצרתי לעצמי, כדי לשמר את האושר הזה, זה פעם בחודש להנחות מפגש מדיטציה אינטנסיבי של 4 שעות. זה לא שעושים מדיטציה 4 שעות רצוף, אבל במשך 4 שעות, מתבוננים בעצמנו במגוון צורות, ובסוף, מתחברים לאהבה. ממש תהליך של התנקות שיוצר שקט.
    וכמובן שזו דרך מופלאה גם למי שלא התנסה במדיטציה בחייו, לבדוק מה הוא יכול לקחת משם, בלי להתחייב לעשרה ימים.
    אני קורה לזה "בוקר של שקט", ובהשראת דרך הויפאסאנה, התשלום הוא לפי נדיבות הלב, היכולת והבחירה. האמת, שהרווח העיקרי הוא החיוכים והמילים של המשתתפים בסוף.
    וגם בהשראתך- יש לי גם דף פייסבוק ("בוקר של שקט") (-:

  2. תודה על השיתוף. גם אני הייתי שם בדיוק לפני חודש בפעם הראשונה בחיי ושאלתי את עצמי איך לא עשיתי את זה לפני כן.
    אני מזדהה עם התיאור שלך ומקווה שבעקבותיך ילכו עוד רבים.

להגיב על ניר קראוזה, בוקר של שקט לבטל

האימייל לא יוצג באתר.