קטגוריה: שינוי חיובי בישראל

דיפאק צ׳ופרה מגיע לישראל – למה חשוב להיות שם?

ד״ר דיפאק צ׳ופרה מגיע לארץ לערב חד פעמי בהיכל מנורה.
בתור מי שהיה לפני שנים באירוע הקודם שלו בארץ אני יכול להעיד שזה בעיני אחד האירועים החשובים להיות בהם.

מרב התרגשות הכנו לכם וידאו:

ולוידאו הרשמי של האירוע:

עוד פרטים על האירוע:

ניו אייג' ורוחניות מתחברים למדע וטכנולוגיה

ערב  חד פעמי עם ד״ר דיפאק צ׳ופרה, הרופא המפורסם בעולם, גורו לרפואת הגוף והנפש,
הוגה הדעות של המאה ה 21, מי שהוכתר כאחד מ – 100 האנשים המשפיעים ביותר במאה העשרים.
מי שמכר מעל 50 מליון עותקים מספריו המתורגמים ל 43 שפות בארץ ובעולם.

באירוע ייחודי זה דיפאק יאתגר את הקהל בשיתוף משנתו, מקדימת הזמן, על הקשר ההדוק בין מדע וטכנולוגיה לרוחניות.
מה צופן לנו העתיד? ומדוע הרפואה ובריאות הנפש עומדת בפני פריצת דרך קוונטית, כמו גם פריצת דרך בעולם הטכנולוגי.

בעידן בו התודעה מתרחבת ומנגד עולה רמת המתח והמחלות, יש פתרונות ריפוי ורגיעה המשלבים ניו – אייג׳ ורוחניות עם מדע וטכנולוגיה – שחובה עלינו להכיר!

האירוע מתורגם לעברית ויתקיים ביום ראשון ה-5 במרץ בהיכל מנורה בתל אביב.

ליחצו לרכישת כרטיסים 

הנחה של 10%:

קיבלתי עבורכם קופון של 10% הנחה (אפשר להשתמש בו כמה פעמים שרוצים):

מס׳ קופון: 362952185

על מנת להשתמש בו, לאחר בחירת המושבים, פיתחו את התפריט הבא:

בחירת כרטיס להנחה (תמונה)

ובחרו את האפשרות של ״הטבת שותפים בהקלדת קוד קופון״

תמונה - הטבת שותפים

ואז תהיה לכם בתחתית הדף אפשרות להזין את קוד הקופון.

ליחצו לרכישת כרטיסים

 

מקווה שנתראה שם!

נ.ב.
הכרטיסים באולם נחטפים בקצב, אז מומלץ לא להתמהמה עם ההחלטה…

הטבעונים האלו כל כך קיצוניים

והתגובות של הטבעונים, זכורות לי בעיקר התגובה של טבעונית אחת ששאלה אותי באנלוגיה האם זה בסדר "רק קצת לאנוס".
האם מי ש"רק קצת אונס" יכול להגיד על עצמו שהוא אדם ישר, כי רוב הזמן הוא לא אונס.

"הטבעונים האלו כל כך קיצוניים!"
כך חשבתי לעצמי כשקיבלתי כמה תגובות מבאסות על כך שאם מידי פעם אני אוכל בשר, אז אני לא טבעוני כמו שאני מכנה את עצמי.
הייתי אז בתחילת דרכי בטבעונות, עם החלטה ברורה להיות טבעוני, אבל גם לא לשגע את כל העולם סביבי, אם אני מגיע לארוחה משפחתית ויש בה בשר, ״אז בסדר, אני אוכל אותו, לא קרה כלום", ובבית אהיה טבעוני.

והתגובות של הטבעונים… זכורה לי בעיקר התגובה של אחת ששאלה אותי באנלוגיה האם זה בסדר "רק קצת לאנוס".
האם מי ש"רק קצת אונס" יכול להגיד על עצמו שהוא אדם ישר, כי רוב הזמן הוא לא אונס.

האנלוגיה נראתה לי מוגזמת וקיצונית. האם אכילת קצת בשר היא פשע מוסרי כמו אונס?!
והרי רק עד לפני חודש אכלתי בשר, גם חלב, לא הייתי מבחינתי אדם פחות טוב, או פחות מוסרי.
זה היה מגוחך בעיני שבהינף יד אהפוך עורי ומאוהב בשר אהיה מישהו שלא נוגע בו לחלוטין ומשווה את האכילה שלו לאונס או רצח כפי שעשו "הטבעונים האלו".

בהמשך התברר לי שחומות מנטאליות הגנו עלי ועצרו אותי מלראות את הדברים כמו שהם.

בכוכב אוריאוס שבפינת שביל החלב ליד כיכר השמשות הגדולה, התפתחו להם חיים לפני 20 מליון שנה. 

זהו כוכב ירוק, כחול ויפיפה עם מגוון חיים אדיר שהלך והתפתח בו במשך מליוני שנים. 
לכל בעל חיים יש יחוד משלו, סגולות שמאפיינות אותו ותובנה משלו.

ברבות הימים הכוכב נכנס לתקופת שחורה, שבו אחד הייצורים השתלט והתחיל לרדות בכולם.
בפרשנות שלו לאלוהים הוא אף מצא לכך הצדקות.
חוקק אף חוקים שמיסדו את ההתעללות והניצול בשאר המינים.
החל ממזון ועד שעשוע – חייהם של היצורים האחרים נתונים למרותו.

ליצורים האחרים לא היה סיכוי כנגדו, הוא התפתח מהר יותר ביכולתיו לשלוט, לשעבד ולהשיג את אשר הוא רוצה.
היה זה עידן חשוך במסווה של נאורות, עידן של כמה אלפי שנים, עד שהגיע העת וגם הייצור השולט החל להתעורר מזוועותיו. 

האתגר הגדול שלנו הוא להתסכל ולבחון את עצמנו, להבין שהוטענו וטעינו.
מתברר שרק אנשים אמיצים מעיזים לעשות את הבחינה הזאת במהירות, בחינה אשר מסכנת את תפיסת המציאות שיצרנו וגיבשנו במשך שנים של התבגרות, ולפתע היא מאיימת להסדק.

אנחנו חוששים כל כך לאבד חלקים ממנה, בלי לדעת לאיזה הרס נוסף של תמונת המציאות שלנו זה יוביל – שלעיתים רבות מידי אנו מחזיקים קיר מגן, חומה מנטלית עבה שלא מאפשרת לנו לבחון את עצמנו, ואת המציאות שאנו נמצאים בה בעינים אוביקטיביות.

baby-chick-and-an-egg

אם היו מבקשים מאיתנו לשפוט סיפור דומה שקורה בעולם אחר – היה קל לנו מאוד לראות מה נכון, מה הוגן ומה מוסרי.
היינו מגיעים להחלטה נכונה ברגעים ספורים.
כל עוד זה לא נוגע לנו, כל עוד ההחלטה הזאת אינה משפיעה על ההרגלים שלנו ועל החיים שלנו.

ולכן הקושי הגדול של כל כך הרבה אנשים לראות את התמונה כמו שהיא.
להבין שבלי זכות, ובלי רחמים אנחנו עושים שואה לבעלי חיים רגישים, תבוניים, שהוכח כבר שיש להם מחשבות, רגשות, זכרונות, ואף חלומות.

אנו מנצלים אותם מכיוון שהם חלשים, לא מדברים בשפתנו ואינם יכולים לחוקק חוקים שיגנו עליהם.
אנחנו מנצלים אותם כי זה יפה לנו בנעליים וטעים לנו בלאפה.

לדור שלנו יש סיבה נוספת – אנחנו מנצלים אותם כי כך הורינו והתרבות שלנו אמרה לנו שנכון לעשות.
אם כעת נרצה להפסיק את הניצול נאלץ להודות שלא רק אנחנו טעינו, אלא גם ההורים שלנו, גם התרבות שלנו, גם השכן וגם בעל המסעדה שאנחנו אוהבים.
ולכן יותר קל לנו לבנות חומות מנטאליים.

יותר קל לסרב לבחון לעומק את ההשלכות המוסריות, את ההשלכות האקולוגיות, ואת ההשלכות הבריאותיות שיש להרגל שירשנו,
ובמקום זה להסתפק בתירוצים נבובים של "כך תמיד היה", "כך זה בטבע – החזק שורד", "אבות אבותינו אכלו", "האריות אוכלים", "ומה עם החסה? היא לא מרגישה?",
"אנחנו צריכים חלבון מהחי, אחרת איך נגדל?!", או תגובות הרחקה וסתימת הדיון – "מה אתה נכנס לי לצלחת?", "אני חייב בשר בשביל לחיות", "אלוהים ציווה עלינו לאכול"

הבעיה בתרוצים הללו, שאף אחד מהם אינו מחזיק מים, וכשבוחנים אותם לעומק הם מתפרקים ומתבררים כלא נכונים.
ועדיין אלו הם התירוצים שרוב החברה מחזיקה על מנת להמנע משינוי בהרגלים, בהבנת הטעות שירשנו.

היום אני יודע שאלו שהגיבו נגדי ב"קיצוניות" הם אינם קיצוניים, הם פשוט היו בצד השני של הדרך מהמקום שבו אני הייתי אז.
ואני זה שהייתי בתחילת הדרך, הרגע שבו התחלתי לעזוב את המקום הקיצוני של ניצול בעלי חיים למען התאוות הפרטיות שלי, למקום הרבה יותר שפוי שבו התזונה, והחיים שלי אינם מבוססים על ניצול בעלי חיים.

לקח לי בערך שנה לעשות את הדרך הזו.
אני מכיר אנשים אמיצים מאוד שעשו אותה בין רגע, הם היו אמיצים מספיק להבין את ההשלכות עד הסוף ולשנות את החיים שלהם ב-180 מעלות ביום אחד.

בין אם אתם אמיצים לבחון את החיים שלכם, או בין אם אתם מרגישים שזה גדול עליכם כעת לעשות שינוי אני מקווה שהטקסט הזה עזר לכם להבין את "הצד השני", ואיך מכאן נראים הדברים.

ב-24 לאוגוסט אני הולך לצעוד בתל אביב ביחד עם עוד אלפי אנשים, מבחינתי אני לא הולך להפגין נגד אוכלי הבשר או נגד התעשייה, אני הולך להפגין בעד האנשים שהתעוררו, שהפסיקו לקחת חלק בניצול, אני הולך להפגין בעד הזכות של בעלי החיים לחיות את חייהם כאן על הכוכב שלנו בלי שנשלוט, נרדה וננצל אותם עד תום.
אני הולך להפגין בשביל העתיד שלנו, שיהיה בו פחות אלימות, יותר חמלה ויותר אהבה. כזאת שמתחילה מהצלחת.

תבואו?
https://www.facebook.com/events/483278505080958/?fref=ts

 

לינקים נוספים – הסרטים שהעירו אותי:

מי בוחר את התזונה הפיזית והמנטלית?

האם אתם רואים את המסלולים השונים הניתנים לנו לבחירה?
החיים שלנו מושפעים בכל רגע מהתזונה שאנו בוחרים לגופנו הפיזי והמנטאלי.
האם אתם בוחרים בחוכמה את התזונה?

תזונה.

נראה שאנשים שונים נמצאים בגישות שונות לגביה,
או אולי אלו רמות מודעות שונות, ולא גישות.

מזון לגוף

ברמה הבסיסית אנשים מתייחסים למזון כמשהו שצריך לעשות להם טעים בפה, ולענות על החשקים שלהם.
ברמה מודעת אנשים מתייחסים למזון כמשהו שצריך להזין את גופם בצורה האופטימלית.ההבדלים בינהם עצומים.
בעוד הראשון מכניס לגופו דברים טעימים בעיקר:
גלידות, קפה, סטייקים, גבינות, חטיפים, מאפים מקמח לבן, יין, צ'סרים, קולה ושטויות נוספות.
התוצאות הן ברורות ומופיעות בתוך כמה חודשים של תזונה כזאת – כאבי ראש, אנרגיה נמוכה, שפעת פעם בשנה, אלרגיות או כמויות של ליחה.
ומצבי רוח שמושפעים מהתזונה – חוסר שקט ועצבנות שנובעת ממערכת עצבים שמודלקת מהקפה, חרמנות מיותרת מאנרגיה נמוכה של בשר,
דכדוך וחוסר שביעות רצון מהשפעות של מזון שעבר התעללות בחייו ובמותו,
חוסר יכולת להתרכז לאורך זמן – שנובעת מעליות וירידות חדות בכמויות הסוכר בגוף וכמות הכימיקלים, המשמרים וחומרי ההדברה שנאגרים בגופם בעקבות מזון שאינו טבעי.
לעומתם הקבוצה השניה של האנשים בודקים את המרכיבים של המזונות לפני שהם מכניסים אותם לגופם,
הם נמנעים ממזונות שיש בהם חומרים משמרים, כימיקליים, צבעי מאכל.
הם אוכלים אוכל מלא ובריא, כמו שהטבע התכוון עבורנו: הרבה ירקות ופירות (בעיקר אורגניים), עוד ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות לרוב.
הם תמיד יעדיפו את המזון טרי, כמה שפחות מעובד.
התוצאות מורגשות במהרה – אנרגיה, חיות, עירנות, חשיבה יותר חדה, יכולת מיקוד וגוף בריא שלא נופל למחלות.גם על הרגש המזון משפיע – שמחה, קלילות, שלווה נעימה, שנובעת מגוף שטוב לו ומוזן באהבה בתזונה שהוא צריך.
עד כאן דיברנו על המזון הפיזי שאנחנו מכניסים לגוף,
בואו נעבור עכשיו לסוג נוסף של מזון שיש לו השפעה אדירה ומיידית:

המזון המנטלי שאנו נותנים למוח שלנו

בואו נסתכל על חייהם של שני אנשים שחיים בצדדים השונים של הסקלה:

האחד, אכלן כפייתי של מזון-זבל-מנטלי.

על הבוקר גומע עיתון עם כותרות צבעוניות ענקיות שצועקות עליו מה הוא צריך להרגיש מהטרגדיות האחרונות,
לשעה 9, עדכון חדשות מהרדיו שתמיד מלווה במוסיקת מלחמה-אקשן-אוטוטו-סוף-העולם שיש ברקע.
9:15 שורה של פרסומות שלוחצות לו על כפתורים שונים בנפש על מנת לגרום לו לצאת משלווה עד שיקנה את המוצר הבא.
9:20 אחרי פתיחה כזאת של הבוקר המוח כבר בצלילה לעבר תהום של מחשבות שליליות – על האשה, על העבודה, מה הקולגה אמר לו, ואיך הוא הולך הפעם לשים אותו במקום.
10:30 – רכילות עם החברים לעבודה, מי אשם, מי פישל, או איך ההוא מהמחלקה השניה מתלבש, ואיך הוא מעיז לתפוס מעצמו.
אחרי בוקר כזה לארוחת צהריים הוא מגיע עם מוח שמתורגל ואומן לראות את הדברים השליליים בכל,
ואז גם אם הארוחה מצויינת, המלצר אדיב, בחשבון לא היתה טעות, זה לא יחמוק ממנו,  המוח המאומן שלו יצליח למצוא משהו לא טוב להתלונן עליו,
הנה למשל השולחן בקצה המסעדה – איזו חבורה של ברברים חוצפנים שמדברים ברעש, תשומת הלב שלו נדבקת אליהם והמחשבות השליליות ילכו ויטפחו.כעת הוא מחכה בתור בבנק, במוחו מתרוצצות מחשבות על כמה הבנק הזה דפוק, שהאישה שמולו נדחפת וזה שמאחוריו משחק אותה עם השעון שלו, שיחשבו שהוא עשיר.אתם יכולים כבר לנחש איך היום שלו ימשיך ויתפתח בכיוון הזה.
בערב אח-גדול / הישרדות – עוד תככים, עקיצות, שנאה ותחרות, בקיני, מחשבות בגידה וחרמנות,
והחיים שלו ימשיכו ויתאמללו ככל שהמלחמות הפנימיות שבו יגברו ויתעצמו.
הבנו.
בואו נעשה קפיצה לא גדולה לצד השני של המתרס.

בחירה מושכלת של המידע שאנו צורכים

אלו האנשים שבוחרים את המידע שממנו הם ניזונים.
הם יודעים מה קורה בארץ אבל לא משועבדים לצרוך את המידע מעיתונים נוטפי רגש.
עיתונים שמחלקים לנו בחינם? לא תודה. אין לי רצון להכניס שנאה, רעל ומלחמה למוח שלי על הבוקר (או בכלל במשך היום)רדיו – רק את המוסיקה הנעימה, את החדשות הם בדרך כלל יחלישו, כנ"ל את הפרסומות.הם יבחרו ויפעלו על מנת להאזין לדברים שתורמים להם – דיסק עם הדרכות בתחום שבו הם עוסקים, ספר ממתין להם על האייפון בתחום שמעניין אותם.
המוח שלהם מקבל תזונה אשר רלוונטית ותומכת בהפתחות והגדילה שלהם, במידע חיובי ושמח.הם מגיעים לארוחת צהריים עם מטען חיובי,
האוכל איחר להגיע? לא נורא, בינתיים הם הספיקו לכתוב עוד בלוג או רעיון חדש במחברת.
המלצר לא הבין את ההזמנה שלהם, יש להם את היכולת להביע חמלה וסליחה ולא להפגע, הם הרי מאמנים את המוח שלהם לראות את הטוב בכל מקרה ובכל אדם, והאימון הזה משתלם ועובד לטובתם ביום יום.

ומשם לבנק – בזמן שהם ממתינים לתור עולים בהם רעיונות איך הם יישמו את הדברים ששמעו בנסיעה מהספר לו הם מאזינים.

שעת ערב, יש שעה פנויה – מוסיקה מרגיעה תתנגן ברקע, תאורה נעימה וספר או תקשורת – זה ההרגל שלהם לפני השינה.
האם אנחנו רואים את המסלולים השונים הניתנים לנו לבחירה?
החיים שלנו מושפעים בכל רגע מהתזונה שאנו בוחרים לגופנו הפיזי והמנטאלי.
האם גם אתם בוחרים את התזונה שלכם בחוכמה?
בכל רגע מציעים לכם מזון מנטלי ללעיסה, האם אתם בוחרים אותו או מקבלים את כל מה שנותנים לכם?

תשובה לגיא פינס, או למה אנחנו עדיין אוכלים בשר

לפני יומיים עברתי כהרגלי על התמונות באינסטגרם.
כרגיל מידי פעם יש בפיד תמונות של בשר,
בתור טבעוני חדש, התמונות האלו תמיד יוצרות איזה קונפליקט,
מצד אחד אני עדיין רואה בהן את הסטייק הטעים שראיתי פעם.
מצד שני, יותר מהסטייק אני רואה שמדובר באיבר של גופה של חיה.
חיה שסבלה כל חיה, וסבלה פי כמה במותה רק בגלל שאנו הצלחנו מתישהו בהתפתחות שלנו לשעבד את בעלי החיים לתאוותינו וצרכינו.

סטייק אחד = 200 מקלחות

לפני יומיים עברתי כהרגלי על התמונות באינסטגרם.
וכרגיל מידי פעם יש בפיד תמונות של בשר.
בתור טבעוני חדש, התמונות האלו מאתגרות לצפיה.
מצד אחד אני עדיין יכול להסתכל עליהם דרך העיניים הישנות שרואות בהן סטייק טעים.
אבל יותר מכך אני רואה בתמונות האלו את האיבר המדמם והחרוך מגופתה של פרה.
פרה שסבלה כל חיה, וסבלה פי כמה במותה רק בגלל שאנו הצלחנו מתישהו בהתפתחות שלנו לשעבד את בעלי החיים לתאוותינו וצרכינו.

הפעם לא עברתי הלאה,
ובמקרה או לא – היתה זאת תמונה של סטייק שגיא פינס העלה,
300 לייקים ותשבוחות מכאן עד שם של אוהדיו ומעריציו מהטלוויזיה על טעמה של החיה המסכנה.
אז נתתי לטבעוני החדש שבי להגיב במלוא העוצמה על התמונה של האיבר המדמם.
תגובה ארוכה ומשוקעת, די תקיפה, כי כשמבינים שהמציאות הנוכחית כל כך מזעזעת,
קשה מאוד להמשיך בליטופים ומילים מתוקות.

כעבור יום גיא הגיב, על כך אני מכבד ומעריך אותו מאוד.
(לא קל להגיב למישהו שתוקף אותך על תמונה שמבחינתך היא תמימה ומאוד לגיטימית.)

וכאן פרסמתי את תגובתי האחרונה אליו, שבינתיים נותרה ללא מענה.

אני חושב שמהתשובה אפשר להבין גם את השיחה,
אם תרצו את הסיפור המלא, תוכלו לעבור לתמונה של גיא.

 

"תודה גיא על התשובה.

יש בה כמה טעויות נפוצות:
המין האנושי אכן אכל בשר במשך דורות, באותה מידה הוא רצח ואנס את אויביו, שיעבד את השחורים והתייחס לנשים כאל נחותות.
למזלנו אנחנו מתפתחים כל הזמן ומפסיקים לעשות את שגיאות אבותינו.
פתרון אמיתי לתזונה הן מבחינה בריאותית, מבחינה אקולוגית, מבחינת חלוקת משאבים בעולם ומבחינה מוסרית, הוא תזונה מן הצומח. בתזונה מן הצומח יש את כל מרכיבי התזונה שאנו צריכים, והיא אף בריאה יותר – מורידה באופן משמעותי את סיכון הסרטן, להתקפי לב ולסכרת.
ממליץ לך בחום לראות את הסרט "מזלגות במקום סכינים" שמסביר את הנושא לעומק.

מבחינה אקולוגית וחלוקת משאבים – חשבת פעם כמה מזון צמחי ומים הושקעו על מנת לייצר את הסטייק הטעים שבתמונה?
אני לא שמתי לב לנתון הזה עד ששמו לי אותו מול הפנים.

זה די מדהים:
בשביל לייצר 450 גרם של סטייק צריך 9084(!) ליטר של מים,
לשם השוואה צריך 96 ליטר בשביל אותה כמות של חיטה ובמקלחת של עשר דקות אנחנו משתמשים בין 20 ל-160 ליטר מים.
כל סטייק כזה שווה ל-50 עד 450 מקלחות!
תבדוק את הנתון הזה, כי זה פשוט מדהים להבין את זה.

ולא רק מים צריך בשביל הסטייק הזה אלא גם מזון צמחי (בעיקר סויה או תירס)
נכון להיום 70 אחוז מהגידולים בארצות הברית הולכים לבעלי החיים, על מנת ש-16 קילו של דגנים יהפכו לקילו בודד של בשר.
כלומר מדובר כאן בתעשייה הכי לא אפקטיבית שיש,
אנחנו כורתים יערות בשביל לגדל סויה שהולכת לבקר,
משמידים את כדור הארץ בשביל שיהיה לנו נעים בבלוטות הטעם,
כאשר אנחנו יכולים להשתמש בהרבה פחות משאבים ולהאכיל הרבה יותר אנשים ברגע שנעבור לתזונה צמחית.

כדאי גם להסתכל מהיבט של זיהום אוויר וגזי החממה – כי תעשיית החי פולטת יותר גזים מאשר כל התחבורה (רכבים, מטוסים ורכבות).

ולהצעתך המגניבה –
בתור ראש ממשלה הייתי עושה שלוש פעולות פשוטות:
מחייב את היצרנים להציג באתר שלהם וידאו שיראה את השלבים העיקריים בתהליך ייצור של כל מזון,
כי לו היינו רואים את שלב בית המטבחיים – באופן מיידי 80 אחוז מהאוכלוסייה בישראל היתה מפסיקה לשלם בשביל הרג בעלי חיים.
אנחנו אנשים טובים שלא רוצים לפגוע בבעלי חיים, התעשייה הזאת מתקיימת בזכות הנתק שיש לנו בראש בין סטייק ,שיפוד או שאוורמה לבין פרה, תרנגול או כבשה.
בזכות הנתק ובזכות העובדה שרובינו מעולם לא הכרנו את החיות האלו, מעולם לא הבנו שיש להם יכולות, רגשות, רצונות לפחות כמו לכלבים וחתולים שלנו שאנחנו כל כך אוהבים.
נסה ללכת היום לצלם בבית מטבחיים, החוליה המוסתרת בשרשרת, ותראה איך מונעים את זה ממך בכל דרך.

2) הייתי מנחה את משרד הבריאות לשים ציון בריאות על כל אריזה, שהציבור ידע את ההשלכות הבריאותיות של הדברים שאותם הוא מכניס לגוף.

3) ואתה כבר בטח יכול לנחש את הפעולה השלישית – שעל כל אריזה יופיע גם ציון של משרד הסביבה,
שמייצג את רמת הזיהום וכמות המשאבים שהושקעו בכל פריט מזון.
שלושת הנתונים האלו היו פוקחים את עיניינו לעשות בחירות שהן יותר מוסריות, יותר בריאות ויותר אקולוגיות.

אם תרצה אשמח לתת הפניות למקורות מידע אמינים שתומכים בכל מה שכתבתי.
הידע כבר קיים, זה פשוט תפיסה תרבותית, מערכות שיווק והרגלי חיים ישנים שמונעים מאיתנו לראות אותו."

 

קישורים שתומכים בכל הנאמר כאן:

ההיבט הבריאותי:

ההיבט האקולוגי:

ההיבט המוסרי:

התמונה שהעלה גיא פינס והדיון המלא נמצאים כאן:

מותר לגנוב חלב?

הלילה הזה שקט.
אף פרה לא יולדת, אף פרה לא גועה.
100 מטרים מחלון ביתי יש רפת.
300 מטרים לכיוון אחר יש תינוקיה לעגלים ולעגלות.
מאז שנחשפתי לסודות תעשיית החלב זה מפריע לי, ולכן אחרי התלבטות ארוכה אני כותב על זה.
כעת כשפרה גועה בלי הפסקה אני יודע שאלו צעקות הלידה או זעקות לעגלים שהופרדו מהן מיד אחר לידתם.
הן יולדות כל שנה, כלומר, מכניסים אותן להריון כפוי כל שנה על מנת שיהיה להן חלב (כמו לבני אדם, כמו לכל בעל חיים אחר – גם לפרה יש חלב רק לאחר הלידה)
מיד עם הלידה מפרידים את העגל או העגלה על מנת שהחלב לא יתבזבז עליהן ושאמם תוכל לחזור לעבודות השאיבה.
העגלים גדלים בתוך כלובים, לבדם ללא אמם שנשארת דואגת, זועקת ברפת.
אנחנו שותים להם את החלב.

הלילה הזה שקט.
אף פרה לא יולדת, אף פרה לא גועה.
100 מטרים מחלון ביתי יש רפת.
300 מטרים לכיוון אחר יש תינוקיה לעגלים ולעגלות.
מאז שנחשפתי לסודות תעשיית החלב זה מפריע לי, ולכן אחרי התלבטות ארוכה אני כותב על זה.
כעת כשפרה גועה בלי הפסקה אני יודע שאלו צעקות הלידה או זעקות לעגלים שהופרדו מהן מיד אחר לידתם.
הן יולדות כל שנה, כלומר, מכניסים אותן להריון כפוי כל שנה על מנת שיהיה להן חלב (כמו לבני אדם, כמו לכל בעל חיים אחר – גם לפרה יש חלב רק לאחר הלידה)
מיד עם הלידה מפרידים את העגל או העגלה על מנת שהחלב לא יתבזבז עליהן ושאמם תוכל לחזור לעבודות השאיבה.
העגלים גדלים בתוך כלובים, לבדם ללא אמם שנשארת דואגת, זועקת ברפת.
אנחנו שותים להם את החלב.

המידע הזה הצליח להישאר בסוד עבור רוב האנשים,
תנובה עושה מאמצים ללמד אותנו כשאנו עוד קטנים שהפרה נותנת לנו חלב.

רק בשנים האחרונות, בעיקר בזכות האינטרנט נפתחה לנו האפשרות להבין שהפרה לא נותנת לנו חלב,
אלא שהרפתנים משעבדים את חייה, את ריחמה, את עטיניה וגונבים ממנה חלב.
הרפתנים אינם עושים זאת מתוך רשעות, אלא בגלל ״שזאת העבודה ואלה החיים״ הם גדלו בתקופה בה חשבו שחלב זה מזון בריאות,
ורצו לעשות משהו טוב עבור הקיבוץ, המושב, ישראל.

רק בשנים האחרונות התחלנו להיחשף למידע שהחלב בעצם לא בריא לנו, שרובנו רגישים ללקטוז, שחלקנו אלרגיים לחלבון החלב, שהחלב הוא מזון שמיועד לגרום לגדילה מהירה (וחלב פרה לגדילה מהירה מידי לעומת חלב אם) ומחקרים מהעשורים האחרונים מצביעים על הקשר בין חלב, סרטן וסכרת.

אבל בואו נעזוב רגע את הנושא הבריאותי, חזרה לנושא המוסרי.
רובנו רוצים לראות בעצמנו אנשים טובים ומוסריים.
אנשים שמחפשים לעשות צדק.
ובמקרה של צריכת חלב פרה וגבינות, היתה תקופה בה זה היה מוסרי:
בתקופת הבורות.
כשהיינו בורים וקנינו את ההסבר של תנובה – אז לא היתה בעיה מוסרית לקחת חלב, גבינה, ארטיק מהמדף.
אבל ברגע שהשקר נחשף ורמת המודעות שלנו עלתה, ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו לא מקבלים חלב מהפרה אלה גונבים אותו לעגל שלה – החוקים משתנים.

כעת על מנת שנוכל להישאר אנשים טובים בעיני עצמנו,
נצטרך בצורה כלשהי להצדיק את הגניבה של החלב מהפרה.

יש כמה טיעונים שעולים במטרה להצדיק את צריכת חלב הפרה:

אנחנו בראש שרשרת המזון.
במילים אחרות המשמעות של האמירה הזאת היא שאנחנו החזקים ולכן אנחנו יכולים לקחת מחלשים.
אבל אם החזק לוקח מהחלש, אז אנו צריכים לקבל באהבה את המיסים של המדינה, את התנהגות הטייקונים, הונאות, גניבות – אם מישהו חזק יותר והצליח לקחת מאיתנו – זה לגיטימי עפ״י הטיעון הזה שהחזק לוקח מהחלש.
אין סיבה לבקש צדק כלשהו אם אלו החוקים.

לרובינו ברור ש״החזק לוקח מהחלש״ זאת התנהגות והשקפה ברברית ששייכת להיסטוריה האפלה של המין האנושי,
לרובינו ברור שאנו רוצים לחיות בעולם שדואג גם לחלשים ועושה עמם חסד.
אז הטיעון הזה יורד.

טיעון אחר שאפשר לעלות זה שאנחנו צריכים חלב בשביל הישרדות, או בשביל סידן, אז בעצם אין לנו ברירה, וצריך לשתות חלב.
אבל בדיקה מהירה באינטרנט תעלה שכמו כל בעל חיים אחר (אף בעל חיים בטבע לא צורך חלב אחרי גיל הינקות) – גם אנו יכולים לקבל את כל המרכיבים החיוניים לנו ובוודאי את הסידן, בשפע ואף בצורה בריאה יותר מתזונה צמחית.
אז גם טיעון ההישרדות יורד. (אם נתקע איזה יום על אי בודד. שממה, רק אנחנו ופרה אחת עם עטינים מלאים חלב, אז הטיעון יכול להיות לגיטימי, בתיאבון…)

מה נשאר?
נשאר הטיעון שחלב וגבינות זה טעים מאוד ואנחנו מכורים להם.
כאן יש אמת, אנחנו באמת מכורים לחלב וגבינות, אשר בתוכם חומר ממכר שנועד ככל הנראה לגרום לעגל להתמכר בצורה עדינה לחלב אימו וכך להישאר תמיד קרוב אליה.
ואכן, אין ספק שזה מאכל טעים.
אבל האם ״טעים לי״ מצדיק גניבה ושיעבוד של בעל חיים?
אולי עבור חלק מהאנשים כן, אבל אז בשביל היושרה הפנימית שיבינו שהם בוחרים לחיות בעולם שבו החזק לוקח מהחלש.

טיעון אחרון שעולה לפעמים – זה שהפרה היא חיה מטומטמת, ללא רגשות, ללא מחשבות, ולכן זה בסדר להשתמש ביכולות שלה להפיק חלב, ולא צריך לעשות מכך סיפור.
אז לגבי חוכמתה של הפרה, אפשר לשאול כל רפתן והוא יספר על כך שהפרות חכמות, מזהות את הרפתנים, אפילו דואגות להם:

מתברר שיש עובדים שלא מסוגלים להגיע לעבודה ביום שבו הפרות שנחלבו במשך שנים נמכרות לשחיטה. “היתה פה פרה אחת”, אודי מספר, “קראו לה פרנה. החבר’ה נקשרו אליה, היא היתה מאוד חביבה. כשרפתנים היו נכנסים לסככה היא היתה באה אליהם ומתעניינת בהם, והם היו מלטפים אותה, והיו יכולים להחזיק אותה והכל. אז כשהיא הלכה, הם אמרו לי: ‘אנחנו לא רוצים להיות פה’”.
מתוך שקר לבן: סיור ברפתות והדירים של משק החלב הישראלי, מוסף הארץ.

כשמכירים פרות מתברר אפילו שיש להם הומור ויכולות משחק, בדיוק כמו לכלבים שלנו:

אז גם הטיעון על חיות לא אינטליגנטיות נופל,
אם לא נכניס את הכלבים והחתולים שלנו לתוך תעשייה שתשאב מהם חלב ותפריד מהם את גוריהם, אין סיבה מוצדקת לעשות זאת לפרות.

הבחירה המוסרית

בסופו של דבר ברגע שעלתה המודעות שלנו והבנו שאופן הפקת החלב אינו מוסרי – אז אנחנו נדרשים לעשות בחירה.

הבחירה המוסרית היחידה שמצאתי היא לשנות את ההרגל ולהפסיק לגמרי את הצריכה של חלב ומוצריו.

פעולה כזאת יוצרת תחושה טובה, תחושה אמיתית שעשינו מעשה טוב,
שעשינו צדק עם בעל חיים אחד נוסף שלא יוולד לתוך חיי שיעבוד.
פעולה כזאת גם מתגמלת את הגוף שלנו, שמרגיש הרבה יותר טוב ללא חלב וגבינות.

למזלנו, יש היום שפע של משקאות ומוצרים ״כמו גבינה״ שעושים את הגמילה הרבה יותר קלה.

 

אם אתם מכירים טיעונים נוספים המצדיקים המשך צריכת חלב ומוצריו אשמח לשמוע ולהתייחס.

שואפים למצויינות והורסים כל חלקה טובה?

יש לנו תכונה מדהימה – אנחנו יודעים איך הדברים צריכים להיראות בצורה האידיאלית שלהם,

ואז ברגע שאנחנו פוגשים את המציאות, שאף פעם לא מושלמת – רובנו מיד עוברים להתמקד בחלק הלא מושלם, לבקר אותו, לבכות ממנו, לסבול ממנו.
אנחנו כל הזמן משווים בין התמונה האידאלית שיש לה בראש לבין המציאות.
ובהשוואה הזאת המציאות (כמעט) תמיד מפסידה.

מה הפתרון?

הפתרון: לבלות זמן עם עצמנו – כל תלונה שיש לנו כלפי מישהו אחר להיות אמיצים ולשאול את עצמנו האם גם אנחנו נופלים בכך לפעמים.
לא תמיד התשובה תהיה חיובית, ובכל זאת תמיד חשוב לבדוק, כי במקומות שבהם נגלה שגם אנחנו כך,צמיד תהיה לנו הרבה יותר חמלה כלפי האדם השני.

2) לשאול את עצמנו – האם זה מקדם אותי
לפעמים אנחנו חיים על אוטומט בלי יכולת בחירה כמעט – כשמישהו זורק לנו הערה מעליבה – אנחנו חייבים מייד להגיב, 

והנה מתחילה מריבה שאולי לעולם לא תסתיים.

במקום זה פעמים רבות, אם רק נעצור שנייה ונחשוב, נגיע למסקנה עדיף לנו להתעלם מההערה.

יש לנו תכונה מדהימה – אנחנו יודעים איך הדברים צריכים להיראות בצורה האידיאלית שלהם,
ואז ברגע שאנחנו פוגשים את המציאות, שאף פעם לא מושלמת – רובנו מיד עוברים להתמקד בחלק הלא מושלם, לבקר אותו, לבכות ממנו, לסבול ממנו.

אנחנו כל הזמן משווים בין התמונה האידאלית שבראשינו לבין המציאות.
ובהשוואה הזאת המציאות (כמעט) תמיד מפסידה.

מה הפתרון?
לזרוק את התמונה האידאלית או להתעלם ממנה.
להתבונן במה שיש במציאות ולראות את הדברים הטובים בה.
אם יש משהו פרקטי שאתם יכולים לעשות על מנת לשפר, עשו זאת, בלי הרבה דיבורים, בלי כעס ובלי רגשות שליילים.
אם אין – דברו על החלקים הטובים שבמציאות,
זינחו לגמרי את ההרגל הכפייתי של ההתעסקות במה לא בסדר.

ההתעסקות במה לא בסדר ממלאת את הסביבה שלנו בביקורת,
היא מכלה אנרגיות ומורידה את החשק להיות בעשייה.

לעומתה ההתמקדות בדברים הטובים מעצימה את כל הסביבה שלנו. אותנו. ומעודדת עשייה נוספת ורצון לשיפור.

זה פשוט – פירגון גורם לאנשים לצמוח ולעשות טוב יותר.
ביקורת מקטינה אותם ומורידה מהם את החשק לעשות.

רק בפעמים נדירות ביותר השתמשו בביקורת, וגם אז עיטפו אותה בפרגונים על הדברים הטובים.

באהבה

בוקר טוב, זמן להביט במציאות הנוכחית. רגע לפני שהיא משתנה

חלק מהסרטים כאן ארוכים,
אבל כולם נבחרו בקפידה ומרתקים לצפייה.

העולם שלנו:

Home Project

המזון:

 

השתייה:

 

 

לאן אנחנו הולכים?

פרק 3, חלק א'

לאן מתפתח העולם?
אנו נמצאים היום בשלב שיא ההתפתחות לרמת התודעה הבאה.
רמת התודעה הבאה תהיה בכך שאנחנו נרגיש אהבה כלפי הסביבה שלנו, כלפי האנשים הסובבים אותנו.
ברמה הבאה – אנו נרצה לדאוג להם, להטיב איתם, יותר מאשר אנו רוצים להטיב עם עצמנו.
לא יהיה זה מתוך ביטול עצמי, אלא מתוך ראיה של הקשר שלנו אליהם, של ההשפעה ההדדית שיש להם עלינו, לנו עליהם.

לשכן שלנו, לעובד שלנו, לאנשים שאנחנו פוגשים ביום יום, בסופרמרקט ובבנק, יהיה לנו רצון שלהם יהיה טוב, להם יהיה שמח.

כשנגיע ליום ההוא, אנחנו ניתן לאנשים שממהרים לעקוף אותנו בכביש, מתוך אהבה למי שהם,
והאהבה שאנחנו נרגיש מהם חזרה, היא תהיה התגמול הכי טוב שנוכל לבקש לעצמנו.

אנו נבין שכאשר אנחנו מקבלים אהבה, חיוך, יחס טוב וכנה מאנשים אחרים – אנחנו מקבלים אנרגיה שמאפשרת לנו להתפתח ולהפתח, להביא את עצמו לממש את הפוטנציאל העצום שגלום בנו.
אנחנו נבין שמה שאנו שולחים זה מה שאנחנו מקבלים – אם אנו שונאים את האחרים בכביש – זה בעיקר מה שנרגיש חזרה, אם אנחנו אוהבים אותם – הנה פלא, פתאום אנחנו נאהבים מכל פינה.

החברה שלנו תשתנה

כשתובנות אלו יהיו נחלת הרוב בחברה שלנו, החיים יראו אחרת.
דמיינו את עורך החדשות מקבל החלטות מתוך שיקול מה טוב לצופים בערוץ, ולא מתוך שיקול של איך להבטיח לעצמו את הבונוס, לנצח בתחרות, או ליצבור עוד נקודות רייטינג גם במחיר של לעורר מהומה על שום דבר.

אנחנו נראה בממשלה אנשים שחוזרים לעבוד בשביל לשרת את האנשים שבחרו אותם.
ממש כמו פעם.
שרות יחזור להיות משהו מוערך וראוי, כי זאת ההזדמנות לעשות משהו טוב עבור מישהו אחר.

תהיה זאת נקודת מפנה גם לבריאות של הסביבה שלנו, של העולם שלנו.
בסביבה מעצימה, מפרגנת ואוהבת אנחנו נוכל מהר ובקלות למצוא פתרונות ולתקן נזקים שגרמנו לעולם שלנו.
ייתכן שנספיק להציל אותו, רגע לפני שהוא יתנער מאיתנו בעקבות ההרס הרב שביצענו עד כה.

אנחנו נגלה שיש לנו אפשרות לחיות בשפע, לכולם.

המשך יבוא…

ובינתיים,
איך אתם רואים את העתיד?
האם הדברים האלו מתחברים עם תחושה שיש לכם?
אשמח לשמוע את דעתכם.

אם הייתי מכין היום קלטת

אם הייתי מכין היום קלטות, כמו שהכנתי פעם פעם בימים שלהכין קלטת, סליחה, קסטה קחת היה לוקח שלוש ארבע שעות (והיה לנו זמן לכך, כי לא היה כל כך הרבה דברים אחרים לעשות)
אז אלו הקסטות שהייתי מכין.
ובעצם הרגע הכנתי אותם.
איזה כיף לגלות את האתר www.dragontape.com שמאפשר את זה.
איזה קסטות הייתם אתם מכינים?
שתפו שתפו.
🙂

אם הייתי מכין היום קלטות, כמו שהכנתי פעם פעם בימים שלהכין קלטת, סליחה, קסטה היה לוקח שלוש או ארבע שעות (והיה לנו זמן לכך, כי לא היה משהו משמעותי אחר לעשות)
אז אלו הקסטות שהייתי מכין.

כל וידאו מכיל 45 דקות ומעלה.

קלטת ראשונה לשישי בצהריים:

ממוש בן ארי, דרך עלמה זוהר, מארש דונדורמה ועד שולי רנד

2. לנוסטלגיה:

בעיקר מבוסס אריק אינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי, כוורת, גידי גוב וגם ריטה שם.

לשינוי:

הפקה יוצאת דופן של שילוב מוסיקה מכל העולם.

לגאונות יצירתית חוצת יבשות:

ובעצם הרגע הכנתי אותם.
איזה כיף לגלות את האתר www.DragOnTape.com שמאפשר את זה.
איזה קסטות הייתם אתם מכינים?
שתפו שתפו.
🙂

זוהר לך וזוהר לי… על כך מעידות העיניים

מנסה להחזיק ולשמור אצלי כמה שיותר חוויות, ולעשות סדר גם בשאלות שעלו בעקבות הכנס.
ההתחברות שהיתה לי ביום האחרון של הכנס, בשעור האחרון של הזוהר, בין עולם החוויות הרוחניות שהיה לי עד כה – לעולם הקבלה, הספירות העולמות.
סוף סוף באופן מוחשי זה התחבר, התחלתי להרגיש במה דברים אמורים, זה מתחיל ליפול למקום.

נגמר כנס הקבלה,
מתחיל לחזור אל השגרה. אבל איך עושים את זה אחרי שלושה ימים כאלו?
מה ישאר איתי ממה שעברתי ומה יתנדף, יעלם או ישכח עד ההתעלות הבאה.

מנסה להחזיק ולשמור אצלי כמה שיותר חוויות, ולעשות סדר גם בשאלות שעלו בעקבות הכנס.
ההתחברות שהיתה לי ביום האחרון של הכנס, בשעור האחרון של הזוהר, בין עולם החוויות הרוחניות שהיה לי עד כה – לעולם הקבלה, הספירות העולמות.
סוף סוף באופן מוחשי זה התחבר, התחלתי להרגיש במה דברים אמורים, זה מתחיל ליפול למקום.

קדם לכך, כשעתיים שלוש קודם תשוקה אדירה שנבעה מתסכול מכך שאני לא מצליח להבין כלום! פשוט כלום לא הסתדר, איבדתי תשומת לב וריכוז ברגע שהתחילו ההסברים והייתי מתוסכל מכך.
מתוך התסכול העצום הזה עלתה ההשתוקקות להבין כבר! איפה כל הספירות האלו, איפה כל העולמות האלו, מי זה הכלי ואיפה האור. וכנראה שאור עליון, כמו שהרב ליטמן הבטיח בא וסגר לי את הפינה בעקבות הבקשה הזאת, או יותר נכון – פתח עבורי דלת.
ופתאום יש עולם חדש לחקור.

רוצה לחזור אל כל השעורים ולשמוע אותם שוב, לדעתי מהמקום בו אני נמצא כעת דברים יקבלו מימד חדש לגמרי.
למזלי הם כאן באינטרנט. ולשם התיעוד – הנה השעורים של היום השלישי. (וגם כל השאר נמצאים שם)

מה עוד היה בכנס?
ההתרגשות, הקרבה אל סף הבכי כל כך הרבה פעמים כאשר ראיתי את מיטב הישראלים עומדים מחובקים בשורה לא נגמרת, שרים יחד, ואוהבים. באמת אוהבים ומחוברים… כמו שהיינו פעם… בעת הכרזת ההקמה של מדינת ישראל, ולפני כן – מאות שנים אחורה – לפני הגלות.

ויש גם השלווה שהיתה לי, ללא חששות, ללא ביקורת עצמית, ללא היסוסים. פשוט שלווה של לחזור הביתה.

ואת הדברים שמתחברים לכל התובנות שאספתי לאורך השנים:
* ההתפתחות של בני האדם לעידן חדש
* האגו שלנו ששולט בנו
* הייחוד של הישראלים בחיבור חזק שיש בינהם, והשימוש בעברית כשפה שיוצאת מהלב (זה היה ברור אחרי כמה שנים בקרבת זרים בקמבודיה)
* הגודל והממשיות של העולם שמעבר לעולם שאנו קולטים בחמשת חושינו (במדיטציות חוויתי אותו ופעם אחת באופן מטלטל במוות קליני שהיה לי ב2004)

לכל אלו הקבלה מתחברת מחזקת, מסבירה אותם כל כך הרבה יותר לעומק, ובעצם אם חושבים על הביטוי הזה "להסביר לעומק" אז זה בהחלט זה. מכיוון שהקבלה יודעת להסביר את הדברים האלו מהשורש. מתחילת הסיבה שלהם.

השורה התחתונה היא שלדעתי כל אדם בישראל צריך לחוות כנס כזה, לפחות בשביל לדעת שיש פוטנציאל לכל כך הרבה אהבה בעולם.
והחדשות הטובות…. זה שהנה היא מתחילה לממש את הפוטנציאל שלה..


התמונות מהכנס:
לחצו על המצגת על מנת לעבור לפיקאסה לראות את התמונות במסך מלא וגם את הסרטונים שבינהם.

>